רש"ש על עירובין סד.

גמרא כל האומר שמועה זו נאה כו'. הרש"א בח"א כ' דזו נאה לבד ג"כ לא יאמר. והנה מצאנו באמוראי טובא דאמרי כמה מעליא הא שמעתתא ומהן בשבועות (מה ב) וגם נלע"ד דדוקא במקום שאין חולק על דינו רק שאומר שזה הדין אינו נאות. אבל במקום שחולק עליו מצאנו בכ"ד שאמרו בלשון ניאוץ כמו שאמר עולא בתענית ד' ב' הא דר"ח כחומץ לשינים כו' וכן בקדושין (ס"ד מה) ובזה נדחה קושיית התוס' מהא דר"נ גופיה אמר לקמן ל"ש אלא כו':

תוס' ד"ה שתה. מה ענין צילותא אצל תפלה. אלמה לא לקמן (סה) ארחב"א א"ר כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל משום שנאמר בצר אל יורה כו'. אלמא דצריך דעה מיושבת וצלולה לתפלה כמו להוראה:

בא"ד דתנן התם רא"א אם נתן לתוכו מים כ"ש פטור. הגרי"פ הגיה דתניא. ותימה שנעלם ממנו דגם במשנה שם (יב ב) איתא להא דר"א: