רש"ש על עירובין סג.

גמרא לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי. הוא לשון המקרא בעמוס ז' י"ד:

שם אראב"ז כל הנותן מתנותיו לכהן אחד מביא רעב כו'. הן הרמב"ם השמיט לד"ז (ומש"כ בס' ב"א ראיה דלא ס"ל כוותיה מהא דפסק בפ"ט מהל' בכורים דהרוצה ליתן המתנות לכהן אחד נותן אינו כלום דשם מיירי ממתנות דזרוע לו"ק מבהמה אחת אם רצה ליתן לכהן אחד נותן ודהכא היינו שבכל פעם אינו נותן אלא לכהן זה) ונ"ל דדחי הא דראב"ז מהא דמכירי כהונה שנזכר בכ"מ בש"ס. אשר הרגיש בזה בח"א:

שם כל דמותיב מלה כו' בלא ולד כו' וכתיב כו' יהושע בנו. ק"ל דהא אמרינן במגילה (ס"ד יד) דבנתן ה"ל. ובלא ולד משמע דאפי' בנות לא תהיינה לו. וכן לשון רש"י ד"ה לא נענש. להיות ערירי. דמשמע בלא בנין ובנן צע"ג. אח"ז ראיתי בח"א שכתבו בלא ולד זכר ושכ"ה לשון התוס' בפ"ק שם (והוא בדף ג' רע"ב) ואין ספק שהתוס' כוונו להגמרא שהבאתי:

רש"י ד"ה לנפשיה. לשחוט בו הוא עצמו בהמה שלו. נראה דהוא עצמו ל"ד. אלא עיקר הדבר תלוי בבהמה שלו דכ"מ בעובדא דרבינא ודבתרה שלא היו הם בעצמם השוחטים:

רש"י ד"ה עגלא תילתא. ואמרינן נמי מותר שליש בשכרך. משמע דמפרש מותר שליש גידולו. ולא כן פי' שם במקומו:

רש"י ד"ה דכתיב ולפני. לישאל דבר הלכה. ל"י מה דחקו לפרש דבר הלכה. ועוד דבקרא כתיב במשפט האורים. ולעיל (מה) כתב בעצמו בד"ה הרי "ומידי דאו"ה לא משייל באו"ת ובתמורה (טז) א"ל ליהושע שאל א"ל לא בשמים הוא. שוב ראיתי בס' ב"א שהרגיש בזה וע"ש ישובו. אבל לא כ' ליישב מה דחקו לרש"י בזה. ונ"ל דקושיית התוס' בסנהדרין (טז) ד"ה מה דחקתו. ולענין קושייתנו. נ"ל דמפרש הקרא לב' ענינים. ולפני אלעזר הכהן יעמוד. הוא בשאילת דבר הלכה (עי' בכורות ל"ו תוס' ד"ה עמד בשם הירושלמי דשואל הלכה צריך לעמוד) ושאל לו במשפט האורים. הוא ענין שני. והיינו דהש"ס לא הביא הקרא רק עד יעמוד. וברש"י שהועתק גם ושאל לו. אולי דמפרש דושאל לו שב למעלה ולמטה כאשר הבאתי בק"א להט"א בשלהי ר"ה דוגמאות לזה. וכן פרש"י ביומא (עג סע"א) דתיבות על פיו דבהאי קרא גופיה קאי ג"כ על ושאל לו דלפניהם:

תוס' ד"ה כל. הא דקרי ליה עירא היאירי כו'. תימה שלא הביאו פרש"י דשם ע"פ ת"י דנקרא יאירי ע"ש עירו שהיה מתקוע ע"ש וכ"פ הרד"ק שם: