רש"ש על חולין סג:

גמרא ופליגא דר' אבהו כו' מדראה היינו איה מכלל דדאה לאו היינו ראה כו'. נל"פ דכ"ז הוא לאכוחי דר"א פליג על הא דר"ח דאמר כ"ד הן דאת"ל דלא פליג ע"כ צריך אתה לומר דדאה לאו היינו ראה. וזה א"א דמכדי כו'. וכן יתפרש הא דלקמיה מכלל דדיה לאו היינו איה מ"ש כו'. ופרש"י בזה דחוק:

רש"י ד"ה ופליגא. ואנן ע"כ אשכחן דדאה וראה ואיה ודיה אחת היא. ונראה דזוגות זוגות נקיט וכמו שהפסקתים:

רש"י ד"ה ופרכינן לר"א. מדקאמר ראה היא איה. כצ"ל:

רש"י ד"ה מנה הכתוב. איל כו'. ל"י מדוע לא נקיט שור כו' דכתיבי ברישא:

רש"י ד"ה שבקי בהן. אותו חכם. בר"ן וברש"י שם הגי' הרב ונכון:

תד"ה ל"ל (בסופו) . דמדכתיב למינה אאיה ובמ"ת כתיב למינה אדיה כו'. כצ"ל:

תד"ה עופות (בסופו) . ומשני כו' אטהורות קאי כו'. וצ"ל דאגב דגים וחגבים קאמר נמי עופות אע"ג דלא אשמע לן בהו מידי: