רש"ש על חולין טו:

רש"י ד"ה כגון שקצץ דלעת. ועוד קצץ מן המחובר משמע. בזה אשכחנא פתרי למה שפי' בשבת (לד) על הא דכאן קיצץ ב"ז כו'. שתלן כו' שהעירותי עליו שם. והתוס' כאן מיאנו בזה מטעם שכ' שם. אך מה שהביאו עוד מהא דקוץ קרך כו'. ל"י ההכרח דמיירי שם בתלוש:

גמרא עד כאן לא מכשיר ר"ח אלא בדיעבד כו'. ור"ל דמתניתין אתיא כר"ח. ועי' תוס' לקמן (טז ב) בסד"ה תלוש. ועי' מהר"ם. ול"נ משום דהמ"ל תברא מי ששנה זו לא שנה זו וכדאר"א לקמן על משנה דהכופה קערה ושא"ד ורישא ר"ח וסיפא רבי. אבל קשה מש"כ התוס' ד"ה להודיעך. ולא חייש כו' דכבר אשמעינן כו' וכצ"ל לפי המסקנא. אדרבה כח דרבי כבר שמעינן ממתניתין מהא דציפורן. ולדברי מהר"ם ניחא:

שם ל"ק כאן כו' כאן בתלוש ולבסוף חברו. וכ' התוי"ט ולא כן לענין עבודת כוכבים. תמוה דאדרבה גם בעבודת כוכבים אמרינן לקמן תלוש ולבסוף חברו הוי תלוש ועיין שם בתוספות: