רש"ש על בכורות לח:

תד"ה אם. שהיה נראה דרב יהודה כו'. כצ"ל:

רש"י (במשנה) ד"ה לח. והאכילוהו ביחד. בגמרא מבואר למסקנא דרישא ר"ל דאכל לח ואח"כ יבש כדינו וה"ז מום. ואולי פירש כן לפי הס"ד כדרכו בכ"מ:

גמרא א"ד לח ויבש בזמן הלח. וכן לקמן דלמא פירי דאלול ותשרי מאכילנא ליה באדר וניסן. וקשה מדוע לא מיבעיא להו ג"כ איפכא דהיינו לח ויבש בזמן היבש וע"ק דלצד זה איך יפרנס הא דתני וישנו ג' חדשים וזה י"ל:

רש"י ד"ה והאנן תרווייהו תנן. אי אכיל כו'. כצ"ל בל"ו: