רש"ש על בכורות לח.

גמרא הא קמ"ל כו' מה כ"ח כו' לא נטמא תוכו ל"נ גבו אף כ"ש כו'. וכן לקמן הלכך שויוה רבנן כטומאה דכ"ח. תימה דהא כ"ח אם נגעה טומאה מגבו לא נטמא כלל אפילו גבו. וכ"ש אם נגעו משקין טמאים מגבו גבו מיהא טמא [ועי' שבת (טז) תד"ה ה"ג וצ"ע] :

שם מכלל דמקדח סתם זוטרא נמי מכסלע. תיבת נמי אין לה ביאור כאן. ונ"ל למחקה מהכא ולהציגה לקמן בתירוצא דר"נ סלע סתם זוטרא נמי ממקדח סתם:

רש"י ד"ה דמקדח גדול שנינו. דמקדח גדול הוא דהוי כסלע. כצ"ל:

תד"ה הרי הוא. ועוד דדרשינן הא יש צמיד פתיל עליו טהור ומי לא עסקינן דיחדינהו לאשתו נדה. כ"ז הוא בשבת (פד ב). ור"ל דה"נ נאמר מי לא עסקינן דיש לו יד ואפ"ה טהור מכלל דלא מכניס:

רש"י ד"ה ואנן שית תנן. בעדיות פ"ה כו'. גירסא זו תמוה וגירסת הגמרא נכונה ועמש"כ בערכין (כז ב) על דבריו:

רש"י ד"ה שחור ונכנס בלבן. אם חוט שחור יוצא כו'. כצ"ל: