רש"ש על בכורות לא:

בגמ' אימתי עושה תמורה מחיים אימתי אינו נגאל מחיים כו'. מוכח דמחיים אסור למכרו אף כשהוא בע"מ דומיא דתמורה. וכן לדרשה דר"ש בי"צ לקמן איזהו דבר שאין בו ברכה מחיים כו' ובבע"מ משתעי קרא כדפרש"י. ולכן תמה אנכי על הכ"מ בפ"ו מהל' בכורות הל' ה' בסופו (הביאו גם התוי"ט במשנה) שכ' דמדאורייתא לא מיתסרא מכירתו אלא תמים חי דומיא דתמורה. וכ"מ מלשון הרמב"ם שם שכ' בהל' ה' מע"ב אסור למוכרו כשהוא תמים כו' ובהל' ו' כתב מד"ס שאסור למוכרו בע"מ כו' וצע"ג:

רש"י ד"ה השב אבידה. ובמעשר בע"מ קמיירי. לכאורה ה"נ דאף בתם בזמן הבית שרי ועי' לקמן (לב ב) ברש"י ד"ה העמדה והערכה בעי בסופו. ועי' בתור"ע פ"א דמע"ש אות ג' ובמש"כ שם בס"ד:

רש"י ד"ה דבר הנישום. כשנמכר מחיים. כצ"ל:

תד"ה א"כ. דמפרש לשמחה למריעות שלשים כו'. כצ"ל בל"ו: