רש"ש על בבא בתרא מט.

ר"ש ד"ה אין נאמנים. כדאמרי' בכתובות כו' א"ל רבא כיון שהגיד שוב אחו"מ כו'. אינו מביא משם אלא לראיה דשטר חשיב כהגדה אבל מ"מ הא כדאיתא והא כדאיתא שם הוא דוקא בשכ"י יוצא ממק"א והכא אפי' אין יוצא ומטעם שחלקו התוס':

ר"ש ד"ה מודעא (הא'). והראנו אונסו והכרנו בו. כצ"ל:

ר"ש ד"ה מודעא (הב'). כדי להציל הנאנס מאונסו. כצ"ל:

תד"ה וכדר"כ. וי"מ מדקאמרי' נחלה הבאה כו' ולא הבאה לו כבר. הן מצינו לשון זה גם על העבר כמו הכצעקתה הבאה אלי (בראשית י"ח י"ט) וכן השבה עם נעמי (רות ב' ו') אלא דר"ל דכאן ע"כ פירושו דעדיין לא באה כמו הבאה אל ביתך (שם ד' י"א) דהוא מלרע עי' פרש"י ויגש (מ"ו כ"ו) דאל"כ אלא שכבר באה הרי היא שלו ממש ומה לי מאין באה:

בא"ד וא"ת בלא ר"כ מצי מייתי כו'. ואף דהתם סלוק חובתו והכא סלוק זכותו מ"מ גם התם איכא למימר דניזול בתר דידה דהוי סלוק זכותה:

בא"ד (ע"ב) דאפי' במשיאים יתומות. כצ"ל: