רש"ש על בבא בתרא מח:

גמרא ואמר אמימר תלוה וקדיש ק"ק. עפרשב"ם. ולישנא דקדיש משמע דקאי אאיש וכ"פ הסמ"ג ע' בב"י אה"ע סי' מ"ב. וכ"נ דפי' הרמב"ם שכ' רפ"ד מה"א האיש שאנסוהו עד שקידש בע"כ הז"מ. ומר בר"א לא פליג בזה אלא שחדש דבאשה ר"ל שנאנסה לקבל קדושין ודאי קדושין לא הוו ומטעם שחילק הה"מ שם. ופי' זה כעין הכרע בין פי' הסמ"ג לפי' הרשב"ם וש"פ:

ר"ש ד"ה ר"ה לטעמיה. מהכא כו' ודלא כרבא כו' שאחר פסק שלו כו'. לכאורה י"ל דר"ה לא פליג עליה דרבא בשדה סתם דלא מהני מודעה. ועובדא דהכא הוה בשדה זו: