רש"ש על בבא בתרא כז.

רש"י ד"ה וכמה מרובע יתר. ובידך נשארו ס"ו ברוחב ח"א. מה שנדפס בגליון צ"ל ס"ה הוא טעות נגלה:

תד"ה ה"ג. שהיא יותר ס"ה אמות ושליש כו'. כצ"ל:

בא"ד ותמלא צד אחר האורך כו'. כצ"ל ברי"ש:

בא"ד שיחסר הרביע שהוספת כו'. כצ"ל:

תד"ה אילן. למאי דמוקי לה כו' מאי אתא לאשמעינן. לעד"נ דאשמעינן דסגי בקרקעו דהיינו שעיקר יניקתו ממנו דהוא ט"ז אמה ואע"ג דמיזל אזלי עד כ"ה אמה אכחושי לא מכחשי כדלקמן ע"ב וע"ש בתד"ה בחיטה בסופו:

תד"ה הא. שמדקדק מרישא מה שיכול. עמש"כ בשבת (קמ"ה) בס"ד:

תד"ה ובוידוי. דלא כתיב במע"ש שיש שם וידוי כו'. כצ"ל:

תד"ה ולכתוב. פי' רשב"ם כו' דאין אונאה לקרקעות כו' וא"נ דנהי כו' ביתר מפלגא יש להן. באמת דעת הרשב"ם מפורש לקמן (ק"ו) בסוף המשנה דאין להם ביטול מקח אפי' שוה פרוטה במנה וכדעת הרי"ף בפ' הזהב: