רש"ש על בבא בתרא קעד:

גמרא זה המשיא עצה למכור בנכסין כו'. כצ"ל וכ"ה בכה"מ שהובא זה המאמר:

תד"ה בר. ומילתא דרשב"ג מיירי באבא כו'. עי' מה שהקשה המהרש"א. ול"נ דלק"מ דהא ערב אע"ג דאית לי' לא משתעביד. ולאוקמי בקבלן זהו דוחק. (גם דא"כ לחנם כתב בדהוה ליה ואישתדוף דלמסקנא דאיירי התוס' קבלן אף דל"ל מישתעביד. ואולי דהמהרש"א אינו תופס לדוחק לפרש ערב דרשב"ג דהיינו קבלן דכן במתניתין דס"פ אמר בן ננס אלא איזהו ערב כו' הלוהו ואני נותן לך. ולר"ח לעיל הוא לשון קבלנות) ובערכין לא כתבו התוס' כן אלא לתרץ המקשן מדוע ל"פ כל הני פירכות אמתניתין ע"ש:

תד"ה ש"מ. דאי חוזר חוזר נמי במתנתו. היא מימרא דשמואל לעיל (קנ"א) וההגה שבד"ח טעותא: