רש"ש על בבא בתרא קעה.

גמרא ה"נ אדם עשוי שלא להשביע א"ע. ר"ל שלא יהיו אומרים עליו שהיה עשיר כ"כ ולא פיזר בחייו לצדקה וכיוצא. וכעין זה פי' הנ"י. והרש"ל נדחק בזה:

ר"ש ד"ה ופרכינן מכלל. ואי משום כו' לא ה"ל ליתן כו' עד לאחר מותו. משמע דנותנים דקאמרי רו"ש היינו מיד א"כ מאי פריך מהא דאמרי דמלוה ע"פ אינו גובה מן היורשין וצ"ע:

תד"ה הא דלא מקוים. בהא נמי לימא שלא להשביע כו'. נ"ל דר"ל במקוים נמי כו' או אולי דכצ"ל בדבריהם דפי' המהרש"א לא מחוור בעיני:

תד"ה חזר. והא דאמר א"נ כו' היינו דטפי מסתבר כו'. כה"ג כתבתי במגילה (ג' ב') בד"ה ולאחותו והבאתי עוד דוגמא לזה מסנהדרין (ר"ד נ"ה) ע"ש:

בא"ד ומ"מ יכול כו' שיהו מודים אחרי כן שטעה משום דקנין כו'. כצ"ל:

תד"ה המלוה. אע"פ שאין כתובים דהוה כמלוה ע"פ. כצ"ל ומלת משום למחוק:

בא"ד אלא טעמא כו' ומזון האשה כו'. כצ"ל: