רש"ש על בבא בתרא קנז:

ר"ש ד"ה והמאוחרים. ולא נכתב עד תשרי כו'. ל"י מדוע הרחיב כאן הזמן מניסן ועד תשרי ולעיל גבי מוקדמין קרבו מאחד בניסן עד ט"ו בו. ואולי בכל חד לרבותא נקט:

ר"ש ד"ה הא מני. וגם אם לא נכתב בו אחריות כו'. לכאורה ע"כ אי כר"מ אתיא מיירי ביש בו אחריות דאל"כ מוקדמין אמאי פסולין כיון דלא טריף ביה ממשעבדי:

ר"ש ד"ה מהדורא. ר"א חיי' ס' שנה כו'. בנ"י הגי' היה ס' שנה ראש גולה ונכון וכאן ט"ס וכ"כ הסה"ד:

בסה"ע שם. א"נ מיבעיא ליה לרבנן. כצ"ל:

תד"ה המוקדמין. דהא תניא בתוספתא המוצא שט"ח כו'. כצ"ל והוא לשון מציאה:

בא"ד יקרעוהו לבתר דתני הך משנה (ר"ל פלוגתת ר"מ וחכמים) דהתם משמע דהכא נמי פסולים לגמרי. כצ"ל ועי' הגהת הב"ח:

תד"ה גובה. ולכשיחזור ויקנה נכסים יחזור זה הלוקח ויטרוף ואפי' כו'. כצ"ל ותיבות ב"ח. מב"ח למחוק ועי' בב"מ בדבריהם:

תד"ה את"ל. וה"נ כו' ואפי' כו' לא משתעבד. לע"ד ה"נ כיון דלא מישתעבד רק משום דמיני' אפי' מגלימא דעל כתפי' א"כ אין זה אלא כשבאו לידו ולכן פשיטא דיחלוקו [ועמש"כ בכתובות (פ"ו א') בתד"ה לאשה] :

תד"ה מאי. עד סוף הסוגיא לא יורשי האב כו'. כצ"ל:

בסה"ד וכן גרס ר"ת. מיותר: