רש"ש על בבא בתרא קנח.

ר"ש ד"ה יורשי האשה. קרוביה ממשפחת אביה הס"ד ואח"כ מתחיל דבור ואחרי כן ועי' ברש"י שברי"ף והגה' שבגליון בשם רש"ל למחוק לא נהירא וליתא ברש"ל שלפנינו. ונראה דל"ד ממשפחת אביה אלא ה"ה בניה מאיש אחר שהם יותר קרובים לה. ובסיפא דמתניתין דקתני יורשי האב עתוי"ט ותימה שלא הביא גיר' הרי"ף והרא"ש דגרסי גם בסיפא יורשי האשה:

בא"ד וירשנה בכל נכסים. ט"ס וצ"ל ונרשנה. וברש"י שברי"ף הגי' וירשנו כל נכסיה:

ר"ש ד"ה נכסי צ"ב. ט"ס וצ"ל בדבור אחד:

ר"ש ד"ה בש"א. וי"מ כו' דאכתובה ל"פ כו'. ותימה על התוי"ט שפי' כן מדנפשיה ולא הזכיר את הרשב"ם. אולם גם התוס' כתבו בפשיטות להיפך מדברי הרשב"ם ולא הזכירוהו. ומש"כ התוי"ט בסה"ד כדאמרי' לרש"י דהגמרא מפרש כאן כו'. פשוט דכוון למה שפי' רש"י בכתובות דנכסים בחזקתן דבדברי ב"ה דשם הוה פירושו כמו הכא והביאו התוי"ט לעיל בקוצר וכמו שהביאו התוס'. והתו"ח שהגיהו כמ"ש הרשב"ם שגה במחכ"ת:

תד"ה ובה"א (הא'). לפי שכמו שדרך האשה כו' כך דרך הבעל כו'. עמש"כ לעיל (ע"ט ב') בדבריהם:

בא"ד ולכך לא סמכא דעתי' כו'. כצ"ל:

תד"ה ובה"א (הב' בסופו). ואמרינן כו' רב לא מגבי כו'. ל"י מאי עדיפותא ממתניתין דשם דתני אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה. וע"כ יאמר הרר"ש דהתם בחלה קודם שמת ומה דנקיט כגון שהלך למ"ה לאו דוקא אלא משום דכן אשכחן בכתובות (ק"ז). ולא אתא אלא לאפוקי מיתה פתאומית כדמסיק וכ"כ הרא"ש לעיל בפ"ק סי' ט' בשם הריצב"א ע"ש:

תד"ה נפל. מאי לאו יורשי האב בני מורישיו אחי כו' ופי' ר"ש יורשי האב כו'. כצ"ל. ובס' שלפנינו נסתרסו התיבות:

בא"ד (ע"ב) ע"כ נראה לר"י כו' שיש לה בנים אחרים כו'. התוי"ט הוסיף בדבריהם מאיש אחר אלא שאין לה בן מאבי הבן הזה. משמע דאם היה לה בן מאיש הזה אף דהיה לו עוד בן מאשה אחרת דהשתא הוא אינו טוען רק חלק רביעי גם הר"י מודה דאין לו כלום משום דהבן שלה יש לו חלק ודאי גם בחצי השני אפי' אם הבן מת אחרון ובן שלו שמא אין לו כלום. ולעד"נ דגם בכה"ג היה נוטל בן שלו חלק שמינית לסברת הר"י כיון דשניהם יורשין ודאין להבן המת. ולא דמי להא דהחולץ דהתם הספק אינו יורש ודאי להסבא. ונראה דסוף דבריהם שכתבו אבל הכא הוי אלו ספק כמו אלו בחלק המגיע לבן. אטעי' להרב במחכ"ת. אבל הישר הולך יוכל לכוון דבריהם למש"כ ואכמ"ל: