רש"ש על בבא בתרא קמו.

ר"ש ד"ה ואריב"ל. שיש לו מנות כו'. בע"י הגי' מנוח בח':

גמרא ואר"י א"ר מעשה כו' שא"ל אשתו כו'. כצ"ל בו':

ר"ש ד"ה ורכב. חמיו הס"ד ואח"כ מתחיל ד"ח ושתה:

ר"ש ד"ה בעי רבא. אם לא בלו בשעת חזרת אותן כו'. כצ"ל:

ר"ש ד"ה ת"ש סבלונות. אלא רבותא אשמועי' אפי' כשעשויין לבלות כו'. לגי' המהרש"א נראה דצ"ל אפי' כשאין עשויין להבלות:

ר"ש ד"ה דאי טעין. וטעין יין ושמן חדש שלחתי. כצ"ל. ומש"כ והדר ליה. אם אינם מודים ליה אין עליהם אלא שבועה. ולא מ"ל אלא במודו במקצת ועל אלו אמרו אין אנו יודעים דמתוך שאיל"מ:

תד"ה סבלונות. היינו עשוין לבלות א"נ (הוא ר"ת אין נגבין) ובמועטות בעינן (הוא לשון בעיא) דוקא שהן עשוין לבלות. כצ"ל לפי' המהרש"א ע"ש:

תד"ה איבעיא. ולישנא דתשלש כמו משלשין כו'. עמש"כ במכות שם: