רש"ש על בבא בתרא קמו:

גמרא אר"ה ברי' דרב יהושע ושמין כו'. כצ"ל:

ר"ש ד"ה נפלה. ומהכא שמעינן שמי שמתה אשתו מתוך קטטה כו' שוב אינו יורשה. נ"ל דה"ה שאינו מתאבל עליה דבתרוייהו כתיב לשארו הקרוב אליו. ואף שהפוסקים דחו לפירושו מ"מ לענין אבילות יש לסמוך עליו דהלכה כדברי המיקל באבל [אמנם הק"נ במו"ק אות קס"א מביא בשם רשד"ם ורא"ש דבפוסקים ל"א כלל זה] :

ר"ש ד"ה סבלונות הדרי. אבל אם פירש כו' ול"ש סבלונות מועטים כדפי' במתניתין. כצ"ל:

ר"ש ד"ה ושמין. וה"נ אמרו כו' דמי עמיר בזול. לפנינו שם ליתא תיבת בזול. אולם ברי"ף שם איתא. ותימה על הכ"מ רפ"ג מהל' נזקי ממון שלא העיר מגי' הרי"ף והרשב"ם ע"ש:

ר"ש ד"ה ש"מ. וה"ה אם חלק על פיו כו' עד סופו. לכאורה תמוה דהא כאן מיירי בקנין דוקא וכמש"כ לקמן. ומאי שייך אמן של בני רוכל לזה. ונראה דהכא פי' אליבא דאמרוה רבנן דלקמן (קנ"א ב') דמתנת שכ"מ אף במקצת לא בעי קנין ואם עמד אינו חוזר. ולקמן שכ' דמיירי בקנין הוא אליבא דהלכתא כמש"כ כדפסקינן כו'. ונ"ל דגם סוגיית הגמרא דכאן אזלא אליבא דאמרוה רבנן מדקקבעה לקמן עלה דמתניתין מנין למתנת שכ"מ כו' ולהמסקנא דמיירי מתניתין בקנין מאי שייטא מתנת שכ"מ לזה. ומיהו לפי מאי דמשמע לקמן (קמ"ז ב') ברשב"ם ד"ה מודה שמואל דאפי' בקנין מיקרי מתנת שכ"מ. אין ראיה מזה. אולם ק"ל דלמסקנא ליכא דין מתנת שכ"מ בכולה דלא בעי קנין בכולה משניות דמעשה דאמן של בני רוכל מוקי לה לקמן במצוה מחמת מיתה וע"ש במשנה בפי' רשב"ם: