רש"ש על בבא בתרא קמה:

גמרא ועד כמה כו'. פי' רשב"ם שהרי לא אכל עמו. משמע דמפרש דקאי אף על דהוה במתא או שמע קול טבלא. ולא כן כ' הרמב"ם והטור:

שם עשה עמו בפומבי כו' עשה עמו בבתולה כו'. נראה דה"ה איפכא כדמוכח מבבא דעשה עמו בשניה וכ"ה ברמב"ם וטור. אלא דאגב אורחא קמ"ל נמי דיש חילוק בין ראשונה לשניה:

שם עתיר נכסין. עי' פרשב"ם. וקשה מלקמן (ק"נ ב') דמטלטלי ג"כ אקרי נכסי:

שם שדעתו קצרה. נ"ל דר"ל ששכלו קצר מלראות למרחוק את הנולד ואינו משתדל מקודם להנצל ממנו ודעת רחבה הוא ההיפך שרואה את הנולד ומשתדל להסירנו טרם בואו:

ר"ש ד"ה דלאו אדעתא. שאם רצה פוחת לו. נראה דר"ל מן הרבוי אבל מכדי שנתן לו משמע ודאי דאינו פוחת וכדמוכח לקמן: