רש"ש על עבודה זרה נז:

רש"י ד"ה וא"ל טהור. דלא שכיחא הוא ול"ג עלייהו. לפ"ז קשה אפי' בבית נמי ולשון הר"ן דתורת ספק טומאה גזרו עלייהו כו':

תד"ה אלא. וא"ת ואמאי כו'. ולעד"נ דעיקר לשון וכן משמעו דבא לאיסור בני השפחות בגדולים דאיתא להדיא כבעלמא. רק משום דמשמעו ג"כ דדמו להדדי ולרב ע"כ ל"ד בקטנים ולשמואל במלו וטבלו. ע"כ מתרץ דלכ"א אשמעינן דדמיין להדדי בדינא דחבריה ודלא כוותיה ובזה מתורץ הוא"ת דבדבור הקודם ודלקמיה. הפוך בה: