רש"ש על עבודה זרה נז.

גמרא מדדו בין ביד בין ברגל ימכר כו'. נראה דטעמא דת"ק דלענין איסור הנאה ל"ג גזירה לגזירה דהיינו מגע ביד לכוונת ד"א אטו כוונת מגע ממש ומגע אטו שכשוך (עי' פרש"י ותוס'). אבל לאסור בשתיה משום חומרא די"נ גזרו אפי' ג' גזירות דהיינו אף נגיעה לכוונת ד"א ברגל (דאין ניסוך ברגל כדלעיל) ותנא דמתניתין דנפל לבור כו' ימכר כוותיה אזיל מדתני שם נמי או שהיה מטפיח עפ"י חבית דהיינו בידו כפרש"י וחשיב כנוגע בידו ביין ממש וכדעת הר"ן לקמן (דף שנז ב ד"ו) ד"ה הלכך להוכ"ת כו' שבדבריו ע"ש ועי' בהגהת רמ"א סי' קכד סי"א. ולקמן (ע ב) בעובדא דרביתא ברש"י ותוס' ויתורץ תמיהת התד"ה דאי. ור"ן השוה מדותיו דגוזר ב' גזירות אף לאסור בהנאה להכי ביד אסור. וג' גזירות ל"ג אף לענין שתיה להכי ברגל אמר דמותר דמשמע אפי' בשתיה כמו לישנא דר"ש מתיר דהכוונה אף בשתיה. ור"ש ג"כ השוה מדותיו דל"ג אפי' ב' גזירות אף לענין שתיה וזה מוכרח ג"כ מהיה מטפיח ומתורץ קושית הרר"א בתד"ה אי. ודריכה ברגל חשוב כשכשוך כמ"ש התד"ה אימר ולא הוי אלא ב' גזירות ולהכי ס"ד דלר"נ יאסר אף בהנאה. ודחי אימר כו' משום דלא שייך כ"כ למיגזר בשכשוך דרגל כמ"ש התוס'. להכי מסיק אלא כו' כר"ש כו' דכיון דל"ג ב' גזירות אפי' במגע ביד אף לענין שתיה כש"כ דל"ג בדריכה דרגל כנ"ל:

שם איתיביה רשב"ח לרב כו' קתני מיהת כו' קטנים לא. ועי' בתוס'. אמנם עדיין ק"ל אי ס"ד דעובד כוכבים גמור ג"כ אינו עושה יי"נ בקטנותו א"כ ל"ל לתנא לאשמעינן ד"ז כאן בעבדים שמלו ול"ט אטו יגרעו מעובד כוכבים גמור:

שם אלא למ"ד טהור מא"ל. נ"ל דהאי ואמרי לה טהור איננו מהברייתא אלא דהגמרא קאמרה די"ג בה טהור וכ"מ מהתוס' ומהפוסקים לקמן. ומזה תדין על ש"מ:

רש"י ד"ה אי משכחנא. דניסוך לא הוי אלא ע"י שכשוך. כ"נ דצ"ל:

תד"ה דאי. תימה כו' וי"ל כו'. לכאורה י"ל דנקט בקנה לומר דאפי' נגיעה ע"י ד"א ל"א אלא ימכר אבל בשתיה אסור:

תד"ה אי (בסופו). וכיון דלא אשכחן דאסר דריכה ברגל כו'. כ"נ דצ"ל:

תד"ה תינוק. אבל נפל לבור מוכחא מילתא כו'. ועובדא דהכא צ"ל דלא מוכחא כולי האי ולהכי אסר רב בשתיה ומקשו ליה ר"כ ור"א שפיר מתינוק ועי' לקמן נ"ח ב' תד"ה והא:

תד"ה גדולים. ועי"ל דלישנא דאין עושין משמע בשתיה כו'. קשה מלקמן (נח) והא כו' שכשוך אין עושה יי"נ והתם בהנאה קאמר ואף לגי' התוס' דשם יקשה קצת וי"ל: