ר"ן על שבועות ב.

גרסינן בנדה בסוף פרק קמא (דף יב:) כל אשה שאין לה וסת אסורה לשמש. שמא תראה בשעת תשמיש:

ולא פירות. שאינו חייב להחזיר לה פירות נכסי מלוג שאכל ולא אמרינן כיון דאין לה כתובה ממנו אשתכח דלאו אשתו היא וליהדר לה פירי דאכל מינה וטעמא דמילתא דמחילה בטעות [כי האי] הויא מחילה כדאי' בפרק איזהו נשך (דף סז.) ע"ש :

ולא מזונות. אם הלך בעלה למדינת הים קודם שיגרשנה אין ב"ד פוסקין לה מזונות מנכסיו:

ולא בלאות. בגדים שהכניסה בנדוניתה וכתבן בכתובתה שאינן קיימין אינו חייב לפרוע לה דכיון שהוא מקבלן באחריות על עצמו וכתבן בכתובתה ה"ל תנאי כתובה דדמי לכתובה אבל בלאות קיימין ודאי אית לה דלא גרעה [ממזנה] דאמרינן עלה בפ' אלמנה ניזונת (דף קא:) אם היא זינתה כליה מי זנו וזה שלא כדברי רש"י ז"ל שכתב כאן שאע"פ שעדיין קצת בלאות קיימין אין מחזירין לה ונראה שהזקיקו לומר כן מדקתני ולא בלאות ואי בשאין קיימין מאי בלאות איכא ומהא לא איריא דהכי קאמר שאינו חייב לשלם לה מה שבלה מבגדיה:

ויוציא ולא יחזיר עולמית. בגמרא פרכינן פשיטא דלא יחזיר ומהדרינן לא צריכא דהדר איתקן כלומר שקבעה וסת מהו דתימא ליהדרה קמ"ל דזימנין דאזלה ומינסבא ומתקנה ואמר אילו הייתי יודע שכן אפי' היו נותנין לי מאה מנה לא הייתי מגרשה ונמצא גיטו בטל ובניה ממזרים [הילכך] אמרינן ליה הוי יודע שהמגרש את אשתו משום וסת לא יחזיר ואפי' היא חוזרת וקובעת וסת ותו לא מצי לומר אילו הייתי יודע שכן שהרי התרו בו וגמר בדעתו וגרשה וה"נ אמרינן גבי מוציא אשתו משום נדר או משום שם רע בפ' השולח (דף מו.) :

ומיהו כי אמרינן דלא יחזיר עולמית דוקא בדאמר לה הוי יודעת דמשום דאין לך וסת אני מגרשך ואי לא לא הייתי מגרשך ובכה"ג אי שרית ליה לאהדורה מצי לקלקולה הא לא אמר הכי לא מצי לקלקולה לר"מ דבעי תנאי כפול דתנן התם בפרק השולח (דף מו:) המוציא אשתו משום אילונית ר"י אומר לא יחזיר וחכ"א יחזיר ואמרינן עלה בגמרא מאן חכמים ר"מ וטעמא משום דכיון דלא כפליה לתנאיה לא מצי לקלקולה ולרבנן נמי דלא בעו תנאי כפול הכא דוקא בשאמר לה משום כך אני מוציאך אבל גירש סתם יכול הוא להחזיר דהא לא מצי לקלקולה וכענין שאמר שם גבי איילונית ואחרים אומרים דהכא אפילו לא אמר לה מצי לקלקולה לפי שהדבר ידוע שאין אדם משהה אשה שהיא אסורה לשמש הילכך סתמו כפירושו אבל התם כל שלא פירש אין הדבר מוכיח שמפני כך גרשה ותמהני הכא היכי מצי לקלקלה דכיון דמדינא אמרינן יוציא הא לא מצי אמר לה אילו הייתי יודע שכן לא הייתי מגרשך שהרי מחוייב הוא לגרשה וניחא לי דמאי דאמרינן יוציא לא שיכפוהו ב"ד בכך אלא שכיון שאילו יכול לשמש עמה מוטל עליו להוציא הלכך מצי לקלקולה ולומר אילו הייתי יודע שתהא לה תקנה הייתי שוהה מלגרש ומחזר שתהא מתוקנת והארכתי בזה אע"ג דלא קי"ל כר"מ משום דנפקא מיניה לר' חנינא בן אנטיגנוס לפי שיטתו של הרב ז"ל שהוא סובר דלר' חנינא נמי היכא שנבדקה ג' פעמים ומצאה טמא יוציא כמו שאכתוב בסמוך בס"ד:

משמשת בשני עדים. אחד לפני תשמיש ואחד לאחר תשמיש:

עדים. סדינין:

עוותיה. אי חזיא:

תיקוניה. אי לא חזיא:

אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' חנינא בן אנטיגנוס:

אמרינן עלה בגמרא (נדה דף יב:) ובמאי אי בעסוקה בטהרות הא אמרה שמואל חדא זימנה אי בשאינה עסוקה הא אמר כל לבעלה לא בעיא בדיקה דאמר ר' זירא אמר רבה בר ירמיה אמר שמואל אשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק ואוקימנא בעסוקה בטהרות מאן דמתני הא לא מתני הא. ופרש"י ז"ל אי בעסוקה בטהרות הא אמרה שמואל חדא זימנא כדקא מותיב ואזל מדר"ז אמר רבה בר ירמיה דמינה שמעינן דס"ל לשמואל דבעסוקה בטהרות מגו דבעיא בדיקה לטהרות בעיא בדיקא לבעלה ושאינה עסוקה בטהרות לא בעיא בדיקה ומפרקינן מאן דמתני הא לא מתני הא כלומר לעולם בעסוקה בטהרות ודקא קשיא לך תרתי למה לי רב יהודה דמתני הא דשמואל לא מתני הא דר' זירא אמר רבה בר ירמיה ור' זירא לא מתני הא דרב יהודה ולעולם כל לבעלה לא בעיא בדיקה. ותמיהני היאך איפשר לומר דר' חנינא בן אנטיגנוס בעסוקה בטהרות היא דהא ודאי ר"מ דאמר אסורה לשמש ואין לה כתובה ויוציא ולא יחזיר עולמית מדינא קאמר ולא מפני מעלת הטהרות שאינו בדין להחמיר בשבילן כ"כ וכיון דר"מ מדינא קאמר רבי חנינא בן אנטיגנוס נמי דפליג ומיקל טפי מיניה מדינא קאמר דצריכה לשמש בשני עדים לבעלה דאי לא הוה ליה לפרושי ועוד שאינו במשמע דלפלוג כולי האי ר"ח בן אנטיגנוס עליה דר"מ דלר"מ לא תהא לה תקנה לעולם לבעלה ולר' חנינא בן אנטיגנוס לא תהא צריך כלום וכיון שכן היכי מוקמינן הא דרבי חנינא בעסוקה בטהרות בלבד ונראה דאין ודאי ר' חנינא בן אנטיגנוס לבעלה קאמר ואנן הכי קאמרינן ובמאי אי בעסוקה בטהרות כלומר אי בעסוקה בטהרות לבד הוא דפסיק כוותיה ולא בכולה מילתא הא אמרה שמואל חדא זימנא ואי בכוליה מילתיה קא פסיק כוותיה קשיא דידיה אדידיה ומסקינן דלא בכוליה מילתיה פסיק כוותיה אלא בעסוקה בטהרות לבד וכ"ת הא אמרה חדא זימנא מאן דמתני הא לא מתני הא וכ"ת כיון דר"מ ור' חנינא בן אנטיגנוס תרוייהו מודו דאסורה לשמש בלא בדיקה היכי פסיק שמואל דלא כחד ואמר דלבעלה לא בעי בדיקה איכא למימר דסמיך אמתניתין דתנן בפרק כל היד [דף טו.] כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן ומשמע ליה סתמא אפילו אין לה [וסת] זה נ"ל על דעת רש"י ז"ל והארכתי יותר בחידושי ונמצא פסקן של דברים דכל שאינה עסוקה בטהרות אפילו אין לה וסת [לא] בעיא בדיקה לבעלה:

אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ד מהל' איסורי ביאה אשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק לפיכך היא משמשת בשני עדים אחד לפני תשמיש ואחד לאחר תשמיש ונראה שהוא מפרש הא דאמרינן מאן דמתני הא לא מתני הא לעולם בשאינה עסוקה בטהרות ואפ"ה בשאין לה וסת צריכה בדיקה ואמוראי נינהו ואליבא דשמואל ואע"ג דרב יהודה גופיה אמרה לעיל דאין צריכה אמוראי נינהו אליבא דרב יהודה ופסק הרב ז"ל להחמיר כמאן דמתני דשמואל אמר הלכה כר' חנינא בן אנטיגנוס ולפיכך כתב שכל אשה שאין לה וסת משמשת לעולם בשני עדים אחד לפני תשמיש ואחד לאחר התשמיש ובודאי דפשטה דברייתא מוכח דלבעלה עסקינן ולא משום טהרות מדאמר ר"מ יוציא ור' חנינא בן אנטיגנוס נמי עלה קאי וכמו שכתבתי למעלה ואע"ג דתלמודא שקיל וטרי ואמר ובמאי אי בעסוקות בטהרות הא אמרה שמואל חדא זימנא היינו משום דכי פרכינן אכולהו גווני מהדרינן ומיהו פשטא דבריי' לבעלה היא וכדברי הרמב"ם ז"ל ואף באשה שיש לה וסת החמיר הרב ז"ל שכך כתב שם אבל אשה שיש לה וסת אינה צריכה עד לפני התשמיש אלא משום צניעות אבל לאחר תשמיש כולן צריכות שני עדים אחד לו ואחד לה ואפילו מעוברת ומניקה וזקנה [וקטנה] ע"כ. לפי שהוא מפרש זו ששנינו בפרק כל היד [דף יד.] דרך בנות ישראל משמשות בשני עדים אחד לו ואחד לה והצנועות מתקנות להן שלישי אחד לתקן את הבית בשאינה עסוקה בטהרות שאפי' משום בעלה בלבד צריך לשמש בשני עדים לאחר תשמיש והצנועות בודקות אף לפני תשמיש לבעליהן וכי אמרינן בפ"ק דנדה [דף יא:] דמגו דבעיא בדיקה לטהרות בעיא בדיקה לבעלה דאלמא מדין בעלה אינה צריכה היינו לומר דכשאינה עסוקה בטהרות אין צריכה בדיקה לפני תשמיש מן הדין אלא משום צניעות בלבד והארכתי יותר בזה בחדושי:

ונמצא פסקן של דברים לדעתו ז"ל שאשה שאין לה וסת צריכה לשמש בב' עדים אחד קודם תשמיש ואחד לאחר תשמיש ושיש לה וסת הצנועות בודקות לפני תשמיש אבל לאחר תשמיש הכל צריכות שני עדים והראב"ד ז"ל השיג עליו [ואמר] כמה יגיעות יגע חנם שאף רב יהודה שהיה צדיק כמותו מנע את רבי זירא [דף יב.] שלא לבדוק אחר התשמיש שלא יהא לבו נוקפו ופירש שלא אמרו בדיקות הללו אלא באשה עסוקה בטהרות ע"כ. וכבר כתבתי בחדושי דהא דרב יהודה לא קשיא עליה. והרב אלפס ז"ל נראה שהוא סובר כדברי רש"י ז"ל באשה שיש לה וסת שאינה צריכה בדיקה שלא הזכיר עדים אלא באשה שאין לה וסת דכתב לקמן (סי' אלף צא) הא (דתנן) [דתניא] החמרים והפועלים והבאים מבית האבל ומבית המשתה נשיהם להם בחזקת טהרה ובאין ושוהין עמהן בין ערות בין ישנות אבל בזו של רבי חנינא בן אנטיגנוס יש לו דרך אחרת שכתב בכתובות פ' אלמנה ניזונת ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר משמשת בשני עדים והן הן עוותיה ותקוניה שאם תשמש פעם ראשונה ושניה ושלישית בעדים ומצא דם על עד שלו או שלה בכל פעם ופעם הן הן עוותיה שהוחזקה נדה בכל ימיה ויוצאה בלא כתובה ואין לה פירות וכו' ואם שמשה בשני עדים אחד לו ואחד לה ג' פעמים ולא נמצא דם באחת מהן הן הן תקוניה והרי היא ככל הנשים ע"כ. ונראה שהרב ז"ל סובר דאע"ג דקי"ל דאשה שאין לה וסת לא בעיא בדיקה לבעלה היינו לאחר שתהא מוחזקת ג' פעמים שלא תהא רואה דם מחמת תשמיש אבל בתחלה חוששין לה שכיון שאין לה וסת נראה מענינה שראיותיה באות לה כפי המקרים שקורין לה מקפיצות או אכילות וכיוצא בהן ולפיכך יש לחוש לה שמא אף מחמת תשמיש תראה מש"ה בעיא בדיקה ג' פעמים ואם מצאה טהור יצאה מחשש זה ומשמשת בלא בדיקה אע"פ שאין לה וסת אין חוששין לה שמא תראה בשעת תשמיש משום דקי"ל דלבעלה אינה צריכה בדיקה כל שיצאה מחשש רואה מחמת תשמיש שיש לחוש לכך באשה שאין לה וסת מן הטעם שכתבתי עד שתבדוק ג' פעמים. ועשאה הרב ז"ל כההיא דתניא בפ' תינוקת (דף סה:) הרואה דם מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה שנייה ושלישית והביאה הרב בסמוך ולפי שטתו פי' הרמב"ן ז"ל דהאי דאקשי הכא ובמאי אי בעסוקה בטהרות ה"ק אי בעסוקה בטהרות וקאמר דלעולם משמשת בשני עדים הא אמרה שמואל חדא זימנא דאמר שמואל אשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק אלמא בבדיקה מיהא מותרת לשמש כר' חנינא ולא חיישינן דילמא מקלקל לה כר"מ ואי בשאינה עסוקה בטהרות ואפ"ה קאמר דצריכה ב' עדים ג' פעמים הראשונים הא אמר כל לבעלה [לא] בעי בדיקה כלל דא"ר זירא א"ר ירמיה בר אבא ואוקימנא בעסוקה בטהרות ומדלא אוקמא לבעלה ובג' פעמים ראשונים ש"מ דכל לבעלה לא בעיא בדיקה כלל ומפרקינן לעולם בשאינה עסוקה בטהרות ואמוראי נינהו ואליבא דשמואל ר' זירא לית ליה הא דרב יהודה דלר' זירא לא בעי בדיקה אפילו בתחלה ולרב יהודה בעיא דהא פסיק משמיה דשמואל כר' חנינא בן אנטיגנוס ואע"פ דרב יהודה גופיה אמר משמיה דשמואל התם בפ"ק דנדה (דף יא:) לא שנו אלא לטהרות אבל לבעלה מותרת היינו [לומר] דמכיון שהוחזקה ג' פעמים שוב אינה צריכה בדיקה. ותמיהני דהתם בפרק קמא דנדה (שם) אמרינן דהא דרבי זירא והא דאמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו וכו' חדא מכלל חברתה אתמר ולפי שטה זו אדרבה פליגי. ולשון אחר כתב בספר המלחמות ואי בשאינה עסוקה בטהרות פשיטא דלא תצא דהא אמר שמואל כל לבעלה לא בעיא בדיקה וכיון שכן ליתא לדר"מ ומדליתא לדר"מ ודאי הלכה כרבי חנינא בן אנטיננוס דמותרת לבעלה ומשמשת בעדים משום עוות ותקון בלבד ואמאי איצטריך למפסק הלכה כרבי חנינא בן אנטיגונס. ומפרקינן מאי דמתני הא לא מתני הא ולא פליגי ע"כ ואין זה פשט הסוגיא ועוד [לדברי הרי"ף] דר' חנינא בן אנטיגנוס דאמר משמשת בעדים ה"ל לפרושי כמה פעמים ולא ה"ל למתניה בלישנא קיטא כוליה האי אלא [דלישנא] דהן הן עוותיה ותיקוניה מוכח כדברי הרב אלפסי ז"ל דאי לאו הכי פשיטא דהן הן עוותיה ותיקוניה. ומ"מ אפי' בדקה ג' פעמים ומצאה טמאה יש לה תקנה בבדיקה המוזכרת בגמרא בברייתא שהביא הרב אלפסי ז"ל בסמוך לידע אם הדם בא מן המקור או מן הצדדין: