ר"ן על שבועות א:

דשרגא בטיהרא וכו'. נר בצהרים אינו מאיר:

לדידיה נמי. לחמה נמי נמנין התקופות ועל התקופה מעברין את השנה כדאיתא בסנהדרין (דף יג:):

יעקב הקטן. דכתיב מי יקום יעקב כי קטן הוא:

דוד הוא הקטן. מקרא הוא בדברי הימים:

בכולהו רגלים כתיב ושעיר חטאת אחד ולא כתיב בהו לה':

זכרון אחד עולה לכאן ולכאן. דכשאומר את יום הזכרון הזה סליק נמי לר"ח דבר"ח אשכחן נמי זכרון דכתיב ובראשי חדשכם ונזכרתם לפני ה' אלהיכם והארכתי עוד בסוף הלכות ראש השנה:

יבא זכאי ויכפר על החייב. בסוף פירקין מייתי לה לומר שלפיכך מתודה כ"ג שני פעמים על פרו כדי שיתודה וידוי ראשון עליו ועל ביתו ולאחר שנעשה זכאי בוידוי מתודה עליו ועל אחיו הכהנים:

ידיעות הטומאה שתים שהן ד'. פרשתי בפ"ק במשנה:

נטמא וידע. שנטמא או בשעת הטומאה או אחר כך:

הרי זה בעולה ויורד. המפורש בויקרא לעשיר חטאת בהמה ולעני חטאת העוף ולדל שבדלים עשירית האיפה והיא מנחת חוטא האמורה בכל מקום וזה הוא לשון עולה ויורד לעשיר עולה ולדל יורד:

היה משמש עם הטהורה. ותני לה הכא משום דהוי דומיא דמאי דתנן לעיל מינה נטמא בעזרה שאירע לו טומאה משנכנס בהיתר:

ואמרה לו נטמאתי. עכשיו:

ופירש מיד. בקושי האבר חייב אלא יעמוד בלא דישה עד שימות האבר ויפרוש בלא קושי:

גמ' נועץ צפרניו. כלומר יעמיד עצמו בלא דישה עד שימות האבר וילפינן בגמ' (דף יח:) שאסור לפרוש מיד מדכתיב ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב ומפרשים דהאי לא תקרב לא תפרוש הוא כדכתיב האומרים קרב אליך אל תגע בי כי קדשתיך כלומר ליצני הדור היו אומרים לנביא עמוד בעצמך אל תגע בי כדי שלא אטמאך שאתה קדוש ואני טמא:

קדשתיך. טמאתיך כמו הן ישא איש בשר קדש היקדש:

הלכות נדה

והזרתם. כמו והפרשתם כמו וינזרו:

אזהרה לישראל. דסמיך ליה והדוה בנדתה בההוא ענינא:

או יום או לילה. אם וסתה ביום יפרוש ביום ואם וסתה בלילה יפרוש כל הלילה והכי מפרש לה במסכת נדה בפרק האשה (דף סג:) והאי והזרתם אסמכתא בעלמא היא דהא קי"ל דוסתות דרבנן וכדמוכח בפ' כל היד (דף טז.) ועוד שהם התירו ליוצא לדרך לפקוד את אשתו סמוך לוסתה כדאיתא בפ' הבא על יבמתו (דף סב:) ואי מדאורייתא היכי שרינן אלא ודאי כדכתבינן:

ולהבדיל. המבדיל בין טומאה לטהרה תלד אשתו זכר:

להבדיל ולהורות. בענינא דשתויי יין כתוב ולהבדיל בין הקדש ובין החול בין הטמא ובין הטהור ולהורות את בני ישראל:

המקדש עצמו. דרך צניעות:

לא בתחלת הלילה ולא בסוף הלילה. כדי שלא ישמע נשים ההולכות בשוק ויתן דעתו עליהן:

וכשהוא מספר עמי. כשהוא משמש מטתו:

מגלה טפח ומכסה טפח. בפרק מי שמתו (דף כג:) אמרינן דהתירו לו לגלות טפחיים לקטנים והוא היה מגלה טפח ומכסה טפח מאותן טפחים כלומר דטפח שני היה נשאר מכוסה:

דומה כמי שכפאו שד. כ"כ היה ממהר ביאתו דומה כאדם שנטרד מחמת שד שכופהו: