ר"ן על שבועות ב:

תנו רבנן וכו'. בפרק בתרא דנדה (דף סה:) משמשת פעם ראשונה שניה ושלישית. רשב"ג היא דאמר בתלתא זמני הויא חזקה ואע"ג דבהך ברייתא קתני בגמרא דברי ר' לאו אכולה ברייתא קאי אלא אסיפא דנאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור בלחוד קאי וכך פרש"י ז"ל:

ותנשא לאחר. כדמפרש לקמיה שאין כל האצבעות שוות:

ותנשא לאחר. דתלת' זמני בעינן לחזקה כרשב"ג ובכולהו גרסינן ושלישית:

מכחול. קיסם ארוך ומוך על ראשו של מכחול מן הצדדין וטהור:

ואם יש לה וסת. לקלקול הזה שאינה רואה כל שעה מחמת תשמיש אלא לפרקים:

תולה בוסתה. ומשמשת בלא בדיקה בין וסת לוסת כך פירש רש"י ז"ל ואחרים פירשו שאם סמוך לוסתה שמשה אע"פ שלא הגיע עדיין [שעת] הוסת עצמה תולה בוסתה לומר שמחמת התשמיש הקדים הדם לבא קודם זמנו ולא מחזקינן לה ברואה מחמת תשמיש וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות איסורי ביאה:

שפופרת אבגורי מבגר לה. שהעץ אינו חלק ומסרטה ומוציא דם:

רצוף. כפול:

ותבדוק בביאה שלישית של בעל ראשון. כלומר מביאה שלישית של בעל ראשון ואילך תשמש ע"י בדיקה ולמה תתגרש:

לפי שאין כל האצבעות שוות. ושמא בבעל אחר לא תצטרך בדיקה ומוטב שתתגרש ותתקן ולא תהא בספק כרת הילכך מתגרשת עד שתתחזק בג' אצבעות כך כתב רש"י ז"ל ואחרים פירשו דכי אמרינן לא תשמש לאו למימרא שאינה יכולה לשמש עם הראשון בבדיקה דודאי כיון דלשלישי מותרת בבדיקה ואע"פ שהוחזקה לכל האצבעות ולכל הכחות כ"ש לראשון אלא כי אמרינן לא תשמש להקל עליה אמרינן שאילו בדקה עצמה לראשון ומצאה טמא אסורה לכל שאע"פ שאין כל האצבעות שוות כל שידוע שהדם בא מן המקור אין ראוי שתשמש ושתכניס עצמה לספק כרת ומש"ה אמרינן לא תשמש כלומר לא תבדוק עצמה כדי שתשמש לראשון שאע"פ שאם מצאה טהור מותרת לו אם מצאה טמא הרי היא מקולקלת ואסורה לכל ולפיכך תתגרש ותנשא לאחר ותהא מותרת בלא בדיקה דכיון שעדיין לא נבדקה ואין דרכה של אשה לראות דם מחמת תשמיש אינה אסורה אלא לזה שהוחזקה לו אבל לאחר שריא ודאקשינן ותבדוק בביאה שלישית של בעל ראשון ה"ק כיון שהוחזקה לראות מחמת תשמיש היאך מתירין אותה לשני בלא בדיקה תבדוק לראשון ואם מצאה טהור לא תתגרש ואם לאו תהא אסורה לכל ומפרקינן לפי שאין כל האצבעות שוות כלומר ואע"פ שהוחזקה לזה אין מחזיקין אותה לאחר ולפיכך אמרו שתתגרש ותנשא לשני בלא בדיקה ולהקל עליה אמרו כן אבל אין ה"נ שאם רצתה להכניס עצמה בספק ולבדוק בבעל ראשון הרשות בידה וכתב הרמב"ן ז"ל דעכשיו אין תולין במכה שהרי אין לך מכה גדולה ממכת בתולים וכדתנן [דף ס"ד:] נותנין לה זמן עד שתחיה המכה ואעפ"כ חזרו [ונמנו] [דף סה:] שיהא בועל בעילת מצוה ופורש ועוד דאם היא תולה במכה הרי היא צריכה לבדוק אם נשתנה דם מכתה מדם ראיתה וכדקתני ואם היתה דם מכתה משונה מדם ראיתה אינה תולה ועכשיו אין אנו בקיאין במראות הדמים לידע אם נשתנה אם לאו והרשב"א ז"ל חלק עליו דמאי דאמרינן חזרו ונמנו שיהא בועל בעילת מצוה ופורש (ברואה) ולא תולין במכה לאו ראיה היא דהתם הוא בבועל הבתולה שעשויה מכתה להתרפאות לאלתר [ועוד שאין אותה פרישה אלא לשעה] אבל ברואה דם מחמת תשמיש שהיא מתקלקלת בכך על בעלה לא אמרו וראיה לדבר דהא רבי יוחנן ור"ל ושמואל כולהו סבירא להו דבועל בעילת מצוה ופורש וברואה מחמת תשמיש שקלי וטרי כולהו דהא שמואל הוא דאמר שפופרת של אבר ופיה רצוף לתוכה ור"ל בעא מיניה מר' יוחנן ותבדוק בביאה שלישית אלמא לא דמי אהדדי ומה שאמר דצריכה לבדוק אם נשתנה ועכשיו אין אנו בקיאין במראות הדמים אי מהא לא אריא דאנן לא אמרינן אלא שאם היתה דם מכתה משונה מדם ראייתה אינה תולה כלומר אם ידוע שהיא משונה אבל כל שאינו ידוע מסתמא תולה במכתה דאי לא לתני הכי אם יש לה מכה רואין אם דם מכתה משונה מדם ראייתה אינה תולה ואם לאו תולה אלא ש"מ דמסתמא תולה:

ותבדוק בביאה ראשונה של בעל ג'. משבא עליה פעם אחת לא תשמש שניה בלא בדיקה שהרי הוחזקה בג' אצבעות ומשני דאין חזקת ביאה אחת חזקה דאין כל הכחות שוין ושמא בעילה זו היתה בכח מרובה הילכך אינה צריכה בדיקה עד שתתחזק בשלשה ביאות לכל אחד וא' והדר תבעי בדיקה לביאה רביעית של שלישי וכתב הראב"ד ז"ל שעכשיו אין אנו בקיאין בבדיקה זו ואין סומכין עליה ועוד שאפילו בידוע שהוא מן הצדדין הרי גזרו בנות ישראל בכל רואה דם טפה כחרדל שתהא יושבת שבעה נקיים בין מן המקור בין מן העליה בין מן הצדדין ותמהני דלא משמע שיהא בכלל חומרא דר' זירא אם רואה טפת דם טהורה אלא שכל שרואה דם טמא אפילו בראיה אחת שתהא צריכה ז' נקיים ומ"מ הורה הרב ז"ל שאם בדקה ומצאה טהור שאין מוציאין אותה מבעלה והרב אלפסי ז"ל שכתבה בהלכות נראה שכתבה להנהיג בה הלכה למעשה: