רבינו יונה על ברכות מג:

הרואה את חבירו לאחר ל' יום וכו'. דוקא בחבירו ששמח בראייתו אבל בשאר חבירים לא:

לאחר י"ב חדש מברך מחיה המתים מפני שנשכח מהלב כמו שהמת נשכח לאחר י"ב חדש דכתיב נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אובד מה כלי מתיאש אדם ממנו כשאבד אותו ולא מצאו בתוך י"ב חדשים אף המת נשתכח מהלב לאחר י"ב חודש:

והמית אתכם בדין. ואע"ג דקי"ל (שבת דף נה:) יש מיתה בלא חטא אפ"ה דינו דין אמת שהוא יודע כל דרכי איש וכל דרכיו משפט:

אם בטרודין דיו פעם אחת וכו'. פי' רבינו חננאל ז"ל אע"פ שאינן נראין הברקים סמוכין זה אצל זה אלא עכשיו פעם אחת ואחר שעה פעם אחרת כיון שלא נפסקו העננים לגמרי די בברכה אחת אבל אם העננים הראשונים נפסקו ושמים זכו בעיניו אם חוזר ורואה אח"כ מברך פעם אחרת והוא מלשון ודלף טורד:

הרואה חמה בתקופתה וכו'. פי' דבר ידוע הוא שלסוף מחזור של שמונה ועשרים שנה תקופת ניסן חוזרת למקום אשר היה שם בתחילת ברייתה והוא לעולם בליל רביעי למחר בבקר וכשרואה החמה מברך עושה בראשית:

לבנה בטהרתה. אמר ר"מ ז"ל כשתחזור הלבנה לתחלת מזל טלה בתחלת החדש ולא תהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום וכן בכל עת שרואה מזל טלה עולה מקצת אל המזרח על כל א' מאלו מברך עושה [מעשה] בראשית ורבינו יהונתן הכהן ז"ל כתב ומזלות בעתם נודע לחכמי הכוכבים אימתי חוזרים למקום שהיו שם בשעת בריאת העולם:

ברוך רוב ההודאות ואל ההודאות. נראה למורי שהטעם שהוצרכו שניהם מפני שאם היה אומר רוב ההודאות בלבד היינו אומרי' מרובן אבל לא מכולן כדאמרי' (מגילה טז:) ורצוי לרוב אחיו ולא לכל אחיו לפיכך הוצרך לומר אל ההודאות להורות שהוא על כולן ואם היה אומר אל ההודאות בלבד היה נראה אל מקצת ההודאות ויש זולתו למקצת האחרות לפיכך הוצרכו שתיהן רוב ההודאות להורות על הרוב ואל ההודאות להורות על המיעוט הנשאר שלא היה מובן מהלשון הראשון:

מתני' קנה בית חדש וכו' מברך על הרעה מעין הטובה וכו'. מפרש בגמ' (דף ס'.) על הרעה שעתידה להיות טובה אע"פ שהטובה תהיה לבסוף יותר מהרעה כגון ששטף הנהר שדהו ועכשיו הוא רעה והוא רואה כי לבסוף יהיה לו טובה יותר שתזדבל שדהו אפי' הכי לא יברך הטוב והמטיב אלא דיין האמת וכן מברך על הטובה מעין הרעה ר"ל שאם הגיע אליו עכשיו טובה אע"פ שאפשר שסופה להיות רעה יותר כגון שמצא מציאה ועכשיו היא טובה וסופו שיקח המלך אותה וכל שאר ממונו אפ"ה אינו מברך אלא הטוב והמטיב באשר הוא שם. מפי מורי הרב נר"ו: