רבינו יונה על ברכות מג.

גמ' אניסא דרבים כ"ע צריכי לברוכי וכו'. כלומר שנעשה לכל ישראל או לרובן כגון מעברות הירדן וכל אותן שמפרש בברייתא כ"ע צריכי לברוכי שעשה נסים לאבותינו במקום הזה ובכי ה"ג מיירי מתני' אבל אניסא דיחיד הוא ובריה ובר בריה בלחוד צריכי לברוכי הוא מברך שעשה לי נס במקום הזה ובריה ובר בריה מברכין שעשה נס לאבותי במקום הזה וכל נס שאינו נעשה לכל ישראל או לרובן נקרא של יחיד ואינו מברך עליו אלא הוא ובריה ובר בריה בלבד:

ארבעה צריכין להודות יורדי הים וכו'. נשאל מרבינו האי גאון ז"ל למה לא אמר אותם כסדר שכתובין במזמור והשיב שרצה למנות תחלה אותם שהם מסוכנים יותר שיורדי הים והולכי מדברות הם בסכנה יותר מהחולה שרוב החולים לרפואה וחבוש רוב הפעמים הוא חבוש בעבור ממון ואין סכנתו כל כך אבל במזמור הזכיר המצוים יותר תחלה ומנהג הוא בצרפת שאינם מברכין ברכת הגומל כשהולכין מעיר לעיר מפני שאומרים שלא הצריכו להודות אלא להולכי מדברות שהוא סכנה מחיות רעות ומלסטים אבל להולכי דרכים לא ומה שאמר בירושלמי כל הדרכים בחזקת סכנה הם עומדים לא אמרו זה אלא לענין תפלת יוצא לדרך בלבד שבכל הדרכים יש לו לבקש על נפשו. זה דעת רבני צרפת ז"ל:

אמרי ליה בריך רחמנא דיהבך לן ולא יהבך לעפרא. נראה ששם ומלכות היו מזכירין בה והיו אומרים בריך רחמנא אלהנא מלכא דעלמא דאל"כ היאך היה נפטר הוא מלומר ברכת הגומל בעניית אמן דהא קי"ל דכל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה והיאך אפשר שיפטר מברכה שיש בה מלכות בעניית אמן לברכה שאין בה מלכות אלא ודאי בין זו בין כל הברכות הנזכרות בפרקין כשאומר בהן הזכרת השם ומלכות מיירי:

אמר להו רב יהודה פטרתון מלאודויי. כלומר בברכה זו שברכתם אתם ושמעתי אני אותה נפטרתי מלברך ברכת הגומל ומקשה התלמוד האיך אמר שנפטר בזה והאמר אביי וצריך לאודויי באפי עשרה ומהדרינן דהוו שם י' וענה איהו אמן ולפיכך נפטר בזה למדנו משם שאם יש שם עשרה וברכו ברכה זו וענה החולה אמן אין צריך לברך ברכה אחרת ואם אין שם י' צריך לברך ונראה שהם יכולים לאומרה אפי' בלא עשרה אע"פ שאין החולה נפטר בה. מפי מורי הרב נר"ו:

שלשה צריכין שימור חולה חיה וכלה. מפני שהשטן מקטרג בשעת הסכנה ובשעת השמחה:

וניכוון וניסק בהדי כהני וכו'. ואם אין עושין נשיאות כפים יכוין שישלים כשיגיע ש"צ למברך את עמו ישראל כדי שיענו כולם אמן:

הרואה את המרקוליס וכו'. י"מ דה"ה לשאר ע"ז אלא שאמר זו שהיו עובדים אותה בימיהם יותר וי"מ דדוקא נקט מרקוליס מפני שדרכן להשליך לה אבנים ולאותם אבנים שמשליכים הם עובדין ומפני שהע"ז היא מתחדשת בכל יום התקינו לברך עליה שנתן ארך אפים לעוברי רצונו:

הרואה בבל מברך חמש ברכות. הני דמפרש ואזיל כשרואה כל אחת ואחת:

ראה מקום שנוטלין ממנו עפר נראה לפרש שנוטלין ממנו עפר לטיט וקרא דוטאטאתיה ר"ל אעשה ממנה טיט ודומה לו ושרשך שר"ל יסיר השרש וי"מ בענין אחר:

הרואה אוכלסי ישראל מברך ברוך חכם הרזים. ובגמ' (דף נח:) אומר שאם ראה אדם חשוב וגדול בתורה שמברך עליו ברוך חכם הרזים: