רבינו יונה על ברכות מד.

גמ' רבי יוחנן אמר אחד זה ואחד זה צריך לברך מכלל דכי קנה וחזר וקנה דברי הכל שאינו צריך לברך וכבר קנה כיוצא בהן לישנא אחרינא אמר רב הונא לא שנו וכו'. כך היא הגרסא במקצת הספרים וה"פ לא שנו שמברך כשקנה כלים חדשים אלא שאין לו כיוצא בהן אבל יש לו כיוצא בהן כגון שנפלו לו מירושה אינו צריך לברך מאחר שיש לו אחרים ורבי יוחנן אמר אפי' יש לו כיוצא בהן צריך לברך ומדחזינן דר' יוחנן אמר צריך לברך אפילו כשיש לו כיוצא בהן משמע דדוקא כשבאו לידו בתורת ירושה שלא קנאם צריך לברך כיון שעדיין לא קנה כיוצא באלו אבל אם קנה וחזר וקנה אפילו רבי יוחנן מודה שאין צריך לברך כיון שכבר קנה פעם אחרת כיוצא באלו ולאידך לישנא סבירא ליה דאפילו קנה כיוצא בהן כיון שעכשיו קנה פעם אחרת מברך וכל שכן כשלא קנה עדיין אחרים הוא בעצמו אלא שיש לו מירושה שצריך לברך ויש גרסאות אחרות ודעות אחרות בזה וזה עיקר:

כי שמע קול תרנגולא לימא ברוך שנתן לשכוי בינה. לשון שכוי נאמר בפסוק על הלב דכתיב או מי נתן לשכוי בינה מפני שהבינה תלויה בלב ועל ידי הבינה אדם מכיר בין יום ובין לילה ומפני שהתרנגול מכיר ג"כ התקינו לומר ברכה זו שכן בערביא קורין שכוי לתרנגול ואומרים רבני צרפת ז"ל שאפילו אם אינו שמע התרנגול בבקר יכול לברך שמאחר שאין אנו מברכין אלא על הבינה שנתן לנו הבורא אין להקפיד בשמיעה מיהו נראה שבשאר הברכות כגון אוזר ישראל בגבורה ואשר לא חיסר מצרכי כלום אינו מברך אותם אלא כשנהנה מהן ור"ם ז"ל כתב שמברך אותם על מטתו על הסדר שהם כתובים בתלמוד וזה תימה הוא שמאחר שאין ידיו נקיות היאך אפשר לומר שיברך אותם ומה שסדרו אותם בתלמוד כך מפני שהם היו קדושים ומתוך כך היו נזהרים ורוחצים ידיהם ועומדין בענין שהיו יכולין לומר הברכות בנקיות אבל אנו שאין אנו יכולין ליזהר ולשבת בנקיון כל כך אינו נכון לאמרם אלא עד לאחר נטילה כתב רב עמרם גאון ז"ל ומה שאמרו (פסחים דף ז.) כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן זהו בברכת המצות שמאחר שאומר וצונו צריך לברך לבורא תחלה על מה שצונו וקרבנו לעבודתו אבל בברכת השבח כגון אלו יכול לברך אח"כ ואם תאמר היאך אומר וצונו על הנטילה אחר שנטל יש לומר דכיון שיכול לומר הברכה קודם גמר עשייתה דהיינו בשעת הניגוב עובר לעשייתו הוי והכי אמרי' גבי לולב דמדאגבהיה נפיק ביה ואפ"ה נוטל ומברך אחר שנטלו דכל זמן שלא נענע אותו ולא גמר המצוה כראוי עובר לעשייתה קרינא ביה: