רבינו יונה על ברכות מב:

בין שהכוס בידו בין שהכוס ביד בעל הבית שמא יארע דבר קלקלה בסעודה. פי' שמא משום שיתן דעתו על הפרוסה לא ישמור היין שבכוס וישפוך היין וכן כשהכוס ביד בעל הבית ויראה שנותנין מהפרוסה לשמש מקפיד בדבר וישפך היין ויארע דבר קלקלה בסעודה ודוקא לשמש אבל שאר בני הסעודה יכולין לתת זה לזה כשהכוס ביד בעל הבית שמאחר שהוא זימן אותם אינו מקפיד במה שהם נותנין אלו לאלו ולא חיישינן לקלקלה:

שלא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים. פירוש שיעור הנטילה הוא עד הפרק שבין חיבור יד והזרוע כדכתבינן לעיל ועכשו בא להשמיענו שבשעת הנטילה צריך שיזהר שלא יגביה ידיו למעלה עד שינגבם מפני שאם [לא] יגביהם יקבלו המים ששופך באחרונה לטהר המים שעל הידים טומאה מהזרוע ויחזרו ויטמאו את הידים ולא עלתה לו נטילה:

את לחמם טמא. כלומר כשאוכלין בלא ניגוב ידים לחות המים מטמא:

דיבר עם חברו והפליג נוטל שתי ידיו ונכנס. פירוש כשיוצא להשתין די בנטילת היד האחת שמשפשף בה הניצוצות בלבד אבל כשמדבר עם חבירו והאריך הרבה בדיבור שהסיח דעתו צריך שיטול את שתיהן ולא יטול אלא בפנים ושיחזיר פניו לאורחים שיראו שנוטל ודוקא לשתות אמרו שצריך ליטול בפנים כי שמא יחשדו אותו שאינו חושש ליטול ידיו לשתיה אבל לאכול אין צריך ליטול בפניהם דודאי לא יחשדו אותו בזה שיודעים שאיסטניסות הוא לכל אדם שבעולם לאכול בלא נטילת ידים ובכאן י"ל היכי קאמר לא אמרו אלא לשתות והלא אין צריך נטילת ידים לשתיה וי"ל שדרכם היה בשעת שתיה לאכול מעט כדי שיוכלו לשתות ולפיכך אמרו שצריך נטילה מפני אותו המעט שאוכל וצריך שיעשה בענין שיראו חביריו מפני שמתוך שהעיקר הוא השתיה יחשדו אותו שאינו נותן אל לבו ליטול ידיו כמו אם היו אוכלים אבל כשהעיקר הוא האכילה לא יחשדו אותו שלא נטל ידיו ומותר. מפי מורי הרב נר"ו:

הדרן עלך אלו דברים

הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל וכו' מקום שנעקרה ממנו ע"ז מארצנו. ואם רואה אותו בחו"ל צריך שיאמר ברוך שעקר ע"ז מן המקום הזה ואומר (דף נז:) בשתיהן כשם שעקרת מן המקום הזה כך תעקור מכל המקומות והשב לב עובדיהן לעבדך:

על הזיקים ועל הזועות וכו'. מפרש בגמ' (דף נח:) דזיקין הוא הנראה כמו כוכב שרץ ממקום למקום. ופירוש זועות רוחות חזקים שנושב בשעת הגשמים ומה שחזר ושנה על הרוחות מיירי שלא בשעת הגשמים שפעמים אפי' שלא בשעת גשמים מנשב רוח גדול וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים והיינו ששנו זועות אצל ברקים ורעמים מפני שהוא בשעת גשמים כמו הברקים והרעמים והברקים הם נראין כמו לפיד אש והרעמים הם קול הברה שתשמע בארץ בשעת גשמים ובגמרא פריך וכי בהני כחו מלא העולם איכא עושה בראשית ליכא ומתרץ מברך תרתי וי"מ שר"ל שצריך שיאמר את שתיהן שכחו מלא עולם ועושה בראשית וכן כתב הראב"ד ז"ל אבל הרי"ף והרמב"ם פירשו שאינו רוצה לומר שיזכיר שתיהן אלא יאמר איזו שירצה. אבל על ההרים ועל הגבעות ועל הימים והנהרות והמדברות לפי שאינם משתנים ועומדים כך מבריאת עולם אינו מברך אלא עושה בראשית:

הרואה את הים הגדול וכו'. לפי שיש ימים קטנים שהם כמו שלוליות שנפרדים מהים הגדול לפיכך אמר בפירוש על הים הגדול שעל אותו בלבד מברך ברכה זו וכשרואה אותו לפרקים דהיינו לסוף שלשים. מפי מורי הרב נר"ו: