רבינו יונה על ברכות י.

מי שמתו מוטל לפניו פטור מק"ש יש מפרשים דמש"ה פטור מפני שהוא טרוד בעסקי מתו וה"ל טרדא דמצוה כדאמרי' בחתן אבל אם רצה להחמיר על עצמו ולקרות הרשות בידו כדאמרינן נמי בחתן שאם רצה לקרות בלילה הראשון קורא ואין זה נכון שבפירוש נראה בסוגיית הגמרא שהוא אסור דאמרינן התם (ד' יח.) דמאי דקתני מתו לאו דווקא מתו אלא הוא הדין אם אינו מתו כיון שמשמרו טרוד הוא בשמירתו ודייקינן עלה מתו או משמרתו אין אבל מהלך בבית הקברות לא והתניא לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו וקורא בו ואם עשה כן עובר משום לועג לרש חרף עושהו ומתרצינן התם תוך ד' אמות הוא דאסור חוץ לד' אמות שרי הכא אפי' חוץ לארבע אמות אסירי. ומדקאמר לשון אסור שמעינן מינה דמאי דקתני במתני' פטור ר"ל שאסור לקרות כלל ודוחק הוא לומר דלשון אסור דקאמרי לא קאי אלא אמשמרו בלחוד שמפני השמירה טרוד יותר ולא יכול לכוין בשום ענין דמסתמא דכיון דאמר בסתם הכא מכלל דאכל הדין קאי בין למתו בין למשמרו ועוד דבירושלמי נראה ג"כ שאסור דאמרינן התם אם רצה להחמיר על עצמו אין שומעין לו ושאיל התם למה ומהדרינן מפני כבודו של מת או מפני שאין לו מי שישא משאו מה נפיק מביניהון יש לו מי שישא משאו כלומר דאי מטעם כבודו של מת שלא ידמה כמתעצל בהספדו ואינו חושש לכבודו אפילו יש לו מי שישא משאו אסור ואי מטעם שאין לו מי שישתדל בעסקי המת להביא לו ארון ותכריכין ולהוליכו לבית הקברות כיון שיש לו מי שישתדל בדבר מותר שאין לו טרדא הנה נראה בפירוש דמשום כבודו של מת אינו רשאי להחמיר על עצמו ובמסכת שמחות נמי אמרינן אם בא להחמיר על עצמו אינו רשאי מפי מורי הרב נר"ו: