רבינו יונה על ברכות י:

פטור מן ק"ש ומן התפלה ומן התפלין נושאי המטה וכו'. כך היא הגרסא בכל הספרים המדוייקים ויש מפרשים דכיון שלא שנינו במשנה בפירוש שפטור מכל המצות האמורות בתורה אינו פטור אלא מאילו השלשה בלבד אבל בכל השאר חייב ומביאין ראייה מדאמרינן בפרק הישן חתן פטור מכל המצות האמורות בתורה ותנא שילא חייב ואומרים דהתם משמע דהלכתא כשילא וכי היכי דחתן חייב בכל המצות האמורות בתורה ה"נ שאבל חייב בכולן אלא באילו השלשה בלבד שאסור מפני ששלשתן צריכות כוונה יותר משאר מצות ק"ש מפני קבלת עול מלכות שמים וצריך שיהיה בכוונה ותפילין ג"כ צריך שלא יסיח דעתו מהם ותפלה ג"כ צריך כוונה שאם לא כוון באבות צריך לחזור ולהתפלל פעם אחרת ומתוך שהוא בהול על מתו וטרוד בעסקיו לא יוכל לכוין בהם ולפיכך פטור אבל בשאר מצות שאינן צריכות כוונה כל כך חייב ואין זה נראה למורי הרב נר"ו שאותה הברייתא דסוכה דמביאין ראיה ממנה שחייב בכל שאר המצות כבר תירצה רש"י ז"ל ואמר דלא סבירא ליה העוסק במצוה פטור מן המצוה אבל אנן דקיימא לן דהעוסק במצוה פטור מן המצוה ודאי פטור:

ועל כן נראה לפרש שאע"פ שלא שנה במשנה אלא אלו השלשה בלבד הוא הדין דפטור מכל שאר המצות אלא דתנא אלו שהם חמורות שיש בהם קבלת עול מלכות שמים וכל שכן בכל שאר המצות שאינן חמורות כל כך לפיכך אמר תפלה ותפילין עם קריאת שמע מפני שקבלת עול מלכות שמים שלימה היא עם התפילין כדכתבינן לעיל וגם צריך להתפלל עמהם ומביא ראיה מהירושלמי דגרסינן התם אם רצה להחמיר על עצמו אין שומעין לו למה מפני כבודו של מת או מפני שאין לו מי שישא משאו מה נפיק מביניהון יש לו מי שישא משאו כלומר דכיון שיש לו מי שישתדל בדבר אין לו טרדא ויכול לקרוא קריאת שמע ולעשות המצוה כתקונה ומקשה עלה התם והתניא פטור מלולב כלומר היאך נחייב אותו אפילו בשיש לו מי שישא משאו מאחר שאין לו טרדא והרי ביום טוב אע"פ שהמת מוטל לפניו אין טרדא לו שאינו יכול לעשות לו ארון ותכריכין ולהוליכו וכמי שיש לו מי שישא משאו דמי ואפילו הכי פטור מלולב ומתרצינן בחול כלומר כשאמרו דפטור לא אמרו ביום טוב עצמו אלא בחולו של מועד דחג הסוכות ולפיכך פטור מפני שהוא טרוד בעסקי מתו ומקשינן והא תניא פטור מתקיעת שופר אית לך למימר בחול ומתרצינן כאותה ששנינו (שבת דף קנא) מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין ונמצא שאפילו במועד הוא טרוד שיש לו לפעמים ללכת במועד עצמו עד אלפים אמה כדי שיצא מזומן לדרכו כשיצא המועד ולפיכך אמרו שפטור מתקיעת שופר אלמא משמע הכא בהדיא דכי היכי דפטור מן התפלה ומן התפילין ה"נ פטור מכל שאר המצות כגון לולב ושופר וכיוצא בהן תדע שבספרים המדויקים אינו גורס לא במשנה ולא בברייתא ומכל מצות האמורות בתורה ובסוף הברייתא כשהוצרך להודיענו (היתר) גבי שבת אמר וחייב בכל מצות האמורות בתורה ונראין הדברים דטעמא דמילתא הוי משום שמתחילה כשהיה פטור לא הוצרך לומר ובכל מצות האמורות דכיון שהיה פטור אלו שהם חמורות ממילא שמעינן דכ"ש השאר אבל בסיפא שהיה בא להתיר הוצרך לומר וחייב בכל מצות האמורות בתורה שאם לא היה אומר אלא חייב בק"ש ובתפלה היינו אומרים דדוקא באילו חייבו אותו בשבת ואע"פ שמתו מוטל לפניו מפני שהם חמורות אבל בכל שאר מצות האמורות בתורה פטור ולפיכך הוצרך להשמיענו שחייב ג"כ בכל שאר מצות האמורות בתורה:

נושאי המטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן וכו'. ואע"פ שיש שהות לאחרונים לקרוא בעוד שנושאין הכת השניה אפ"ה פטורין מפני שפעמים נמלכים שאותה כת שלישית בשניים יסעו ומתוך כך אין להם להתחיל:

את שלמטה צורך בהן פטורין וכו'. בירוש' מפרש שאין זה החילוק אלא באותם שלפני המטה בלבד אבל באותם שלאחר המטה מתוך כך הולכין אחר המטה מפני שלעולם אינן צריכין למטה ולעולם חייבים:

אלו ואלו פטורין מן התפלה פי' רש"י ז"ל מפני שהתפלה אינה אלא מדרבנן והטעם היותר נכון מפני שהתפלה צריך להתפלל מעומד ואין יכולין לשהות כל כך אבל ק"ש שיכולין לאומרה בעוד שמהלכין ודי לעמוד בפסוק ראשון בלבד שלא יתעכבו בו אלא מעט חייבין מפי מורי הרב נר"ו:

גמ' ואינו מיסב וכו'. בירוש' אמרינן ואינו אוכל כל צרכו ונראה שהתלמוד שלנו אסר ההסיבה מפני שלא יאכל בהסיבה בקביעות וישכח עסקי המת אלא אכילת עראי בלבד שרי:

ואין מברכין עליו וכו'. כלומר אין מחזירין שיאכלו אחרים עמו כדי שיברכו אחרים ברכת המוציא ויפטר גם הוא שאין צריך דבלאו הכי פטור ובירושלמי אומר דאין מברכין ר"ל שאם היו מברכין ברכת המוציא לא יענה אמן וה"ג התם בירך לא יענו אחריו אמן ברכו הם לא יענה אחריהם אמן:

ובשבת מיסב ואוכל בשר ושותה יין לא קאמר וחייב לאכול בשר ולשתות יין דכיון שהוא מתכוין למצוה אם ירצה יאכל ואם לא ירצה לא יאכל שאינו חובה על האדם שיאכל בשר וישתה יין בשבת שהרי אמרו (שבח ד' קיח.) עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות הלכך בכל דבר שהוא מצוה חייב לעשותו בשבת אבל זה רשות הוא אם ירצה יאכל בשר וישתה יין ואם לא ירצה יניח וא"ת וגם בחול למה אסרו אותו והלא אחר הקבורה שחל עיקר האבלות ואסור בנעילת הסנדל מותר י"ל שהטעם שאסרו אותו קודם קבורה מפני שאם יבא לאכול בשר ולשתות יין ימשך אחר תענוגיו ויתעצל בקבורת המת ומפני זה הטעם נמי לא אסרו לו נעילת הסנדל שאם ילך יחף לא יוכל ללכת לכאן ולכאן ולהשתדל בקבורתו:

תשמיש המטה איכא בינייהו. פי' דת"ק ס"ל דחייב בכל המצות האמורות בתורה אבל תשמיש המטה אע"פ דיש בה מצות עונה אסור שמאחר שמתו מוטל לפניו קלות ראש הוי לשמש מטתו בעת כזאת ורבן גמליאל הוסיף ואמר נתחייב בכולן שמאחר שחייב בכל המצות האמורות בתורה גם בזה חייב לשמש עונה אבל לדברי הכל אין לו לשמש מטתו להנאתו יותר והלכה כת"ק דיחיד ורבים הלכה כרבים והכי איתא משמיה דרי"ף ז"ל ומקשי' עלה מדאמרינן בפ"ק דכתובות (דף ג:) הרי שהיתה פתו אפוי וטבחו טבוח ויינו מזוג ומת אביו של חתן או אמה של כלה מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ונוהג ז' ימי המשתה ואח"כ ז' ימי אבלות וכל אותן הימים הוא ישן בין האנשים והיא בין הנשים והוינן בה (שם ד' ד.) למימרא דאבלות קיל ליה מנדה כלומר מדחזינן שאסרו אותו לישן עמה בביתה מכלל דמשום הכי חששו מפני שהאבלות יהיה קל בעיניו ויבא לשמש מטתו ומאי קילותא כלומר ומאי קולא ימצא בענין אבלות שנחוש שילמוד משם ויבא ג"כ להקל אילימא ממה דאמרי' ובועל בעילת מצוה ופורש שמתוך שהקלו לו לבעול קודם קבורה יקל ג"כ אחר קבורה ויבעול זה אינו דהתם דהקילו משום דאכתי לא חל עליה אבלות אי לרבי אליעזר דאמר משיסתום הגולל אי לרבי יהושע דאמר עד שיצא מפתח ביתו אלא מדקתני ונוהג שבעת ימי המשתה ואח"כ נוהג שבעת ימי אבלות ואם איתא כדברי הרי"ף ז"ל דאמר דאסור בתשמיש קודם קבורה היכי קאמר משום דאכתי לא חל עליה אבלות שהרי חל עליה אבלות לענין איסור התשמיש וי"ל דהכי קאמר אי משום דקתני בועל בעילת מצוה ופורש מאי קילותא דהתם מתוך כך התירו לו בעילת מצוה קודם קבורה משום דאכתי לא חל עליה אבלות שאע"פ שאסור הוא בתשמיש קודם קבורה זהו מפני חומרא שהחמירו בו מפני שהוא קלות ראש ואם הקילו לו לבעול בעילת מצוה בזמן שאין בו אלא חומרא בעלמא מה טעם הוא שנחוש שיבא ג"כ להקל בעיקר זמן האבלות והשתא לא קשה מידי: