רבינו גרשום על ערכין טז.

כל מילתא דמיתאמרא באפי תלתא. שהאחד הראשון אומרה בפני ג' אם חזר וסיפרה אחד מהם אין בו משום לשון הרע שלדעת כן אומרו בפני ג' שאינו חושש אם יתפרסם הדבר דחברך וכו']:

ושמעי אנסי. שילטונין:

ואנסי ליה. שאומרים ודאי עשיר הוא הואיל והוא מוציא כ"כ:

שמתוך טובתו בא לידי רעתו. שמדקדקין אחריו ואומרים לו אותו שאתה משבח [כ"כ] הלא שמענו שעשה כך וכך:

איכא דאמרי. לאו מימרא איתמר אלא כי ההיא גוונא [הוא. א) נראה דצריך לציין הואל קח ככרים ופי' ע"ז דהואל היינו שבועה. להשבע]:

מי שמיוחד ביתו לו. שרוצה להנות יחידי מכל טוב שיש לו בביתו ואינו רוצה שיהנו אחרים עמו:

[ויטבלו את הכתנת בדם. סימן יבא כתנת ויכפר על מעשה דם:

יבא דבר שבגובה. מצנפת שהי' על הראש]:

אהיכא דאיתיה. שכנגד לבו היה חוגרו דכתיב ולא יחגרו ביזע במקום שמזיעין כגון תחת שחיו אלא כנגד לבו שאינו מזיע שם:

אין אפוד [ותרפים]. כלומר אין אפוד שמכפר על עון תרפים:

דבר שבקול. דכתיב ונשמע קולו בבואו אלמא אית ליה כפרה לאומר לשה"ר ע"י מעיל ולא לקי בצרעת:

יבא דבר שבחשאי. קטורת שהיה עושה לפנים בהיכל (כל) שאין אדם רשאי ליכנס לשם לראותו [ויכפר על] מעשה חשאי לשה"ר שאומרים אותו [בחשאי] ובחדרי חדרים:

קשיא שפיכות דמים אשפיכות דמים. דהתם אמרת כתונת מכפר והכא אמרת עגלה ערופה מכפרת:

[דידיע מאן קטליה. כתונת מכפר:

במזיד ולא אתרו ביה. דלא הוה בר קטלא כתונת מכפר:

הא בצנעא הא בפרהסיא. לשה"ר הנאמר בצנעא קטרת מכפרת דומיא דחשאי ב) נראה דצ"ל הא דלא אהני מעשיו וכו' ופי' רבינו דקאי התירוץ גם אש"ר וכן כתבו התוספות כאן בשם ועוד יש מפרשים. אי] דלא אהני מעשיו ממש אלא דעבד שום מילתא כגון שהלבין פני חבירו דאמרינן [מעלין עליו] כאילו הרגו או דבר ערוה כדאמרינן בבני עלי העלה הכתוב עליהן כאילו [בעלו] על כיוצא בהן מעיל מכפר:

[והא (הכא) בפרהסיא. מעיל מכפר דומיא דנשמע קולו: