רבינו גרשום על ערכין טז:

הוא הבדיל בין איש לאשתו. שגרם להם להתקוטט על ידי לשון הרע שאמר ביניהם:

מעשה פטיט. פיטפט והשמיע קולו בלשון הרע:

לפיכך יביא קרבן פטיט. ציפורין שמשמיעין קול בכל שעה]:

יכול. דהיינו (הוא) לא תשנא שלא יכנו כו':

[יכול אפילו פניו משתנים. של מתוכח כגון שמוכיחו בפני רבים]:

לא תשא עליו חטא. שלא תביישנו:

[אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח. כלומר שאפילו הטובים מקלקלין מעשיהן ואינן יכולין להוכיח אחרים שאם יאמר לחברו טול קיסם מבין (עיניך) [שיניך] יכול להשיבו טול קורה מבין (שיניך) [עיניך]:

שיודע להוכיח כגון שלא יהו פניו של מתוכח משתנים]:

שמקבל תוכחה. שאם מוכיחין בדור הזה לאדם מיד שונאו:

[דאמר מר ענוה גדולה מכולם. דתניא במס' (כתובות) [ע"ז] (דף כ) רבי (נחום) אומר זריזות מביאה לידי נקיות כו' עד ענוה גדולה מכולם דכתיב רוח ה' עלי וגו':

בתר דנפק. חייא בר רב:

א"ל. רב הונא לשמואל הכי הוה עביד לי]:

חס לי דליכסף זרעיה דרב על ידאי. וזו היא ענוה שלא לשמה שמוטב היה שאמרה בפניו כדי שיוכיחנו והיא היתה תוכחה לשמה ממה שלא אמרה בפניו ואמר לאחריו:

[עד היכן תוכחה. עד היכן חייב שלא ימנע מלהוכיח את חברו]:

עד הכאה. עד שיכנו המתוכח לומר איני חפץ בתוכחתך:

עד קללה. [או] עד שיקללנו המתוכח:

[או] עד נזיפה. עד שיגער בו המתוכח:

ויחר אף שאול. שאול היה המתוכח ויונתן המוכיח:

ויחר אף שאול היינו נזיפה שנזף בו:

מסר נפשיה טפי. שהיה פטור מלהוכיחו משעה שנזף בו:

עד היכן לא ישנה אדם מאכסניא שלו. כלומר עד כמה צריך האכסנאי לסבול מבעה"ב שלו ולא יצא מביתו:

עד הכאה. [עד] שיכנו בעל הבית לומר צא מביתי:

עד שיפשיל כליו לאחוריו. שיניח לו כליו על מקלו ויתנם על צוארו להוציאו מביתו:

בהכאה דידיה. אם יכה את האכסנאי עצמו כולי עלמא לא פליגי דודאי יש לו לצאת:

הכאה דדביתהו. של אכסנאי:

אתי לאיטרודי. להתקוטט עם בעל הבית מפני מה הכה את אשתו:

וכ"כ למה. כלומר למה יש לו לסבול כ"כ קודם שיצא:

[דאמר מר אכסנאי] פוגם ונפגם. [אם ישנה אכסניא שלו] יאמרו מכוער הוא בעה"ב שלא היה יכול לסובלו וגם את האכסנאי [יפגמו ויאמרו] מכוער היה שלא סבל את בעה"ב:

עד המקום אשר היה שם אהלו. מכאן שחזר לאכסנאי שהיה בה בתחלה:

וילך למסעיו. לאותן מסעות שהלך תחלה:

[אכסניא] דאקראי. שאין אדם רגיל שם אלא לפי שעה נזדמנה לו אם צריך לקבוע שם למאן דאמר למסעיו [למסעות] תדירות אבל דאקראי לא:

(וישלח המלך. במלכים כתיב. וכתיב בדברי הימים בן אשה וגו' דאבוה דאימיה היה מדן אלמא שהחזיק):

[ואביו היה ממטה נפתלי ואימיה דאבוה מדן דכתיב בדברי הימים בן אשה מבנות דן הוא והחזיק] באומנות אבותיו מאביו ומאמו:

עד היכן (ין) תכלית יסורין. כלומר עד כמה צער קטן יחשב יסורין שאם יארע לו בתוך ארבעים יום שיהא לו כפרה ולא קבל בכאן עולמו:

ואינו מתקבל עליו. שאינו למדת גופו או קטן או גדול הרי אלו (יסוריו) [יסורין]:

נהפך לו חלוקו. בשעה שהיה מבקש ללובשו:

[ליטול שלשה ועלו שנים. שצריך עוד לטרוח להושיט ידו פעם שניה ליקח שלישי]:

וכל כך למה. [למה] לי למידק עד היכן תכלית יסורין: