פרקי דרבי אליעזר כא

כְּתִיב: ״וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן״. תָּנָא: רַבִּי זְעִירָא אוֹמֵר, ״מִפְּרִי הָעֵץ״ – אֵין הָעֵץ הַזֶּה אֶלָּא אָדָם שֶׁנִּמְשַׁל כְּעֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה״ וְכוּ'. ״אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן״ – אֵין ״בְּתוֹךְ הַגָּן״ אֶלָּא לָשׁוֹן נְקִיָּה, מַה שֶּׁבְּתוֹךְ הַגּוּף. ״אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן״ – אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הָאִשָּׁה. וְאֵין ״גָּן״ אֶלָּא הָאִשָּׁה שֶׁנִּמְשְׁלָה לְגָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה״. זוֹ מַה הַגִּנָּה כָּל מַה שֶּׁנִּזְרְעָה הִיא צוֹמַחַת וּמוֹצִיאָה, כָּךְ הָאִשָּׁה הַזֹּאת כָּל מַה שֶּׁנִּזְרַע הָרָה וְיוֹלֶדֶת מִבַּעְלָהּ.

בָּא אֵלֶיהָ (וְרוֹכֶבֶת נָחָשׁ) [רוֹכֵב הַנָּחָשׁ] וְעִבְּרָה אֶת קַיִן, וְאַחַר כָּךְ עִבְּרָה אֶת הֶבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ״. מַהוּ ״יָדַע״? שֶׁהָיְתָה מְעֻבֶּרֶת. וְרָאֲתָה דְמוּתוֹ שֶׁלֹּא הָיָה מִן הַתַּחְתּוֹנִים אֶלָּא מִן הָעֶלְיוֹנִים, וְהִבִּיטָה וְאָמְרָה: ״קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה'״. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: מִשָּׁם עָלוּ וְנִתְיַחֲסוּ כָּל דּוֹרוֹת הָרְשָׁעִים הַמּוֹרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בַּמָּרוֹם וְאוֹמְרִים: ״אֵין אָנוּ צְרִיכִין לְטִפַּת גַּשְׁמֶיךָ״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ״.

רַבִּי מְיָאשָׁא אוֹמֵר: נוֹלַד קַיִן וּתְאוֹמָתוֹ עִמּוֹ. נוֹלַד הֶבֶל וּתְאוֹמָתוֹ עִמּוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ״וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו״! אָמַר לוֹ: מִתּוֹךְ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה תֵּדַע לְךָ שֶׁלֹּא הָיוּ נָשִׁים אֲחֵרוֹת בָּעוֹלָם שֶׁיִּשָּׂאוּ לָהֶן, וְהִתִּירָן לָהֶם. וְעַל זֶה נֶאֱמַר ״כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה״, בְּחֶסֶד נִבְרָא הָעוֹלָם עַד שֶׁלֹּא נִתְּנָה תּוֹרָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: קַיִן וְהֶבֶל תְּאוֹמִים הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן״. בְּהַהִיא שַׁעְתָּא אוֹסִיפַת לְמֵילַד, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַתֹּסֶף לָלֶדֶת״.

וְהָיָה קַיִן אוֹהֵב לַעֲבֹד אֲדָמָה לִזְרֹעַ, וְהֶבֶל הָיָה אוֹהֵב לִרְעוֹת צֹאן. זֶה נוֹתֵן מִמְּלַאכְתּוֹ מַאֲכִיל לָזֶה, וְזֶה נוֹתֵן מִמְּלַאכְתּוֹ מַאֲכִיל לָזֶה. הִגִּיעַ יוֹם טוֹב שֶׁל פֶּסַח. אָמַר לָהֶם אָדָם לְבָנָיו: ״בַּלַּיְלָה זֶה עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב קָרְבְּנוֹת פְּסָחִים, הַקְרִיבוּ גַּם אַתֶּם לִפְנֵי בּוֹרַאֲכֶם״.

הֵבִיא קַיִן מוֹתַר מַאֲכָלוֹ קְלָיוֹת, זֶרַע פִּשְׁתָּן. וְהֵבִיא הֶבֶל מִבְּכוֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵיהֶן, כְּבָשִׂים שֶׁלֹּא נִגְזְזוּ לְצֶמֶר. וְנִתְעַב מִנְחַת קַיִן, וְנִרְצֵית מִנְחַת הֶבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ״.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, ״אַל יִתְעָרְבוּ מִנְחַת קַיִן וְהֶבֶל לְעוֹלָם, שֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם יִתְעָרְבוּ בְּאֶרֶג בֶּגֶד״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז״ וְכוּ'. אֲפִלּוּ הִיא מְרֻקֶּבֶת לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ״.

רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: נִכְנְסָה קִנְאָה וְשִׂטְנָה גְּדוֹלָה בְּלִבּוֹ שֶׁל קַיִן עַל שֶׁנִּרְצֵית מִנְחָתוֹ שֶׁל הֶבֶל. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהָיְתָה אִשְׁתּוֹ תְּאוֹמָתוֹ יָפָה בַּנָּשִׁים. אָמַר: ״אֲנִי אֶהֱרֹג אֶת הֶבֶל אָחִי וְאֶקַּח אֶת אִשְׁתּוֹ״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה״. וְאֵין ״בַּשָּׂדֶה״ אֶלָּא הָאִשָּׁה, שֶׁנִּמְשְׁלָה כְּשָׂדֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה״.

לָקַח הָאֶבֶן וְטָבַע בְּמִצְחוֹ שֶׁל הֶבֶל וַהֲרָגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ״.

רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לֹא הָיָה יוֹדֵעַ קַיִן שֶׁהַנִּסְתָּרוֹת גְּלוּיוֹת לִפְנֵי הַמָּקוֹם. מֶה עָשָׂה? נָטַל אֶת נִבְלָתוֹ שֶׁל אָחִיו וְחָפַר וְטָמַן אוֹתוֹ בָּאָרֶץ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״אֵי הֶבֶל אָחִיךָ?״ אָמַר לְפָנָיו: ״רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שׁוֹמֵר שָׂדֶה וְכֶרֶם שַׂמְתַּנִי״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי?״ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרַשְׁתָּ? קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צוֹעֲקִים אֵלַי״. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע קַיִן הַדָּבָר, נִבְהַל. וַאֲרָרוֹ שֶׁיִּהְיֶה נוֹדֵד בָּאָרֶץ עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים וְעַל מָוֶת רַע.

אָמַר קַיִן לְפָנָיו: ״רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא שֶׁאֵין בּוֹ כַּפָּרָה״. וְנֶחְשַׁב לוֹ הַדָּבָר הַזֶּה כִּתְשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא״. וְלֹא עוֹד אֶלָּא יַעֲמֹד אָח בָּאָרֶץ וְיַזְכִּיר אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְיַהַרְגֵנִי. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? נָטַל אוֹת אַחַת מֵעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה וְכָתַב עַל זְרוֹעוֹ שֶׁל קַיִן שֶׁלֹּא יֵהָרֵג, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת״. הַכֶּלֶב שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּר צֹאנוֹ שֶׁל הֶבֶל, הוּא הָיָה שׁוֹמְרוֹ מִכָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם. וְהָיוּ אָדָם וְעֶזְרוֹ יוֹשְׁבִים וּבוֹכִים וּמִתְאַבְּלִים עָלָיו, וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים מַה לַּעֲשׂוֹת לְהֶבֶל שֶׁלֹּא הָיוּ נְהוּגִים בִּקְבוּרָה. בָּא עוֹרֵב אֶחָד שֶׁמֵּת לוֹ אֶחָד מֵחֲבֵרָיו, לָקַח אוֹתוֹ וְחָפַר בָּאָרֶץ וְטָמְנוֹ לְעֵינֵיהֶם. אָמַר אָדָם: ״כָּעוֹרֵב אֲנִי עוֹשֶׂה״. מִיָּד לָקַח נִבְלָתוֹ שֶׁל הֶבֶל וְחָפַר בָּאָרֶץ וּטְמָנָהּ. וְשִׁלֵּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂכָר טוֹב לָעוֹרְבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. וּמַה שָּׂכָר נָתַן לָהֶם? כְּשֶׁהֵן מוֹלִידִין אֶת בְּנֵיהֶם, רוֹאִים אוֹתָם לְבָנִים וּבוֹרְחִים מִפְּנֵיהֶם וּסְבוּרִים שֶׁהֵם בְּנֵי נָחָשׁ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לָהֶם מְזוֹנָם בְּלֹא חִסָּרוֹן. וְעוֹד, אֶלָּא שֶׁהֵן קוֹרְאִים לִיתֵּן מָטָר עַל הָאָרֶץ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹנֶה אוֹתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נוֹתֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ לִבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ״.