פרקי דרבי אליעזר כ

״וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם״, גֹּרַשׁ וַיֵּצֵא מִגַּן עֵדֶן וַיֵּשֶׁב לוֹ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה שֶׁשַּׁעַר גַּן עֵדֶן סָמוּךְ לְהַר הַמּוֹרִיָּה, מִשָּׁם לְקָחוֹ וּלְשָׁם הֶחֱזִירוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁנִּלְקַח שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּקַּח אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם״. מֵאֵי זֶה מָקוֹם לְקָחוֹ? מִמְּקוֹם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר ״לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם״.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁמַר שַׁבָּת רִאשׁוֹן, וְאָדָם שָׁמַר אוֹתוֹ תְּחִלָּה בַּתַּחְתּוֹנִים. וְהָיָה יוֹם הַשַּׁבָּת מְשַׁמְּרוֹ מִכָּל רַע וּמְנַחֲמוֹ מִכָּל שַׂרְעַפֵּי לִבּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי תַּנְחוּמֶיךָ״ וְכוּ'.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: מִן הָאִילָן שֶׁנֶּחְבְּאוּ שָׁם תַּחְתָּיו, לָקְחוּ עָלִים וְתָפְרוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵי תְאֵנָה״. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִן הָעוֹר שֶׁהִפְשִׁיט הַנָּחָשׁ עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּתֹנֶת כָּבוֹד לְאָדָם וּלְעֶזְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם״.

בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל שַׁבָּת הָיָה אָדָם וְיוֹשֵׁב וּמְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ וְאוֹמֵר: ״אוֹי לִי, שֶׁמָּא יָבֹא הַנָּחָשׁ שֶׁהִטְעָה אוֹתִי בְּעֶרֶב שַׁבָּת וִישׁוּפֵנִי עָקֵב!״ נִשְׁתַּלַּח לוֹ עַמּוּד שֶׁל אֵשׁ לְהָאִיר לוֹ וּלְשָׁמְרוֹ מִכָּל רַע. רָאָה אָדָם לְעַמּוּד שֶׁל אֵשׁ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ וְאָמַר: ״עַכְשָׁיו אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַמָּקוֹם עִמִּי״, וּפָשַׁט יָדָיו לְאוֹר הָאֵשׁ וּבֵרַךְ: ״מְאוֹרֵי הָאֵשׁ״. וּכְשֶׁהִרְחִיק יָדָיו מֵהָאֵשׁ אָמַר אָדָם: ״עַכְשָׁיו אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁנִּבְדַּל יוֹם הַקֹּדֶשׁ מִיּוֹם הַחוֹל, שֶׁאֵין לְבַעֵר אֵשׁ בְּשַׁבָּת״. אָמַר: ״בָּרוּךְ הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל״.

רַבִּי מָנָא אוֹמֵר: כֵּיצַד חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל כּוֹס שֶׁל יַיִן לְאוֹר הָאֵשׁ? וְאוֹמֵר: ״בָּרוּךְ מְאוֹרֵי הָאֵשׁ״, וּכְשֶׁמַּחֲזִיר יָדוֹ מִן הָאֵשׁ אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל״.

וְאִם אֵין לוֹ יַיִן, פּוֹשֵׁט אֶת יָדָיו לְאוֹר הָאֵשׁ וּמִסְתַּכֵּל בְּצִפָּרְנָיו שֶׁהֵן לְבָנוֹת מִן הַגּוּף, וְאוֹמֵר: ״בָּרוּךְ בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ״, וְכֵיוָן שֶׁמַּרְחִיק יָדוֹ מִן הָאֵשׁ אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל״.

וְאִם אֵין לוֹ אֵשׁ, פּוֹשֵׁט יָדוֹ לְאוֹר הַכּוֹכָבִים שֶׁהֵן שֶׁל אֵשׁ, וְיִסְתַּכֵּל בְּצִפָּרְנָיו שֶׁהֵן לְבָנוֹת מִן הַגּוּף, וְאוֹמֵר: ״בָּרוּךְ מְאוֹרֵי הָאֵשׁ״. וְאִם נִתְקַדְּרוּ הַשָּׁמַיִם, תּוֹלֶה אֶבֶן מִן הָאָרֶץ וּמַבְדִּיל וְאוֹמֵר: ״בָּרוּךְ הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל״. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לְאַחַר שֶׁשּׁוֹתֶה אַרְבַּע כּוֹס שֶׁל הַבְדָּלָה, מִצְוָה לְהַטִּיל מְעַט מַיִם בְּכוֹס שֶׁל הַבְדָּלָה וְשׁוֹתֶה כְּדֵי לְחַבֵּב אֶת הַמִּצְוָה. וּמַה שֶׁיִּשָּׁאֵר מִן בַּכּוֹס מִן הַמַּיִם, מַעֲבִירוֹ עַל גַּבֵּי עֵינָיו. לָמָּה? מִשּׁוּם שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים: שְׁיָרֵי מִצְוָה מְעַכְּבִין אֶת הַפֻּרְעָנוּת.

רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מַבְדִּיל עַל הַיַּיִן בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּתוֹת אוֹ אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ מִן הַמַּבְדִּילִים, אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה לְעוֹלָם. וְכָל מִי שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ מִן הַמַּבְדִּילִים אוֹ מַבְדִּיל עַל הַיַּיִן, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹנֶה אוֹתוֹ לִסְגֻלָּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה״.

בְּאֶחָד בַּשַּׁבָּת נִכְנַס אָדָם בְּמֵי גִּיחוֹן הָעֶלְיוֹן עַד שֶׁהִגִּיעוּ מַיִם עַד צַוָּארוֹ וְנִתְעַנָּה שִׁבְעָה שַׁבָּתוֹת יָמִים עַד שֶׁנַּעֲשָׂה גוּפוֹ כְּמִין כְּבָרָה. אָמַר אָדָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, הַעֲבֵר נָא חַטָּאתִי מֵעָלַי וְקַבֵּל אֶת תְּשׁוּבָתִי, וְיִלְמְדוּ כָּל הַדּוֹרוֹת שֶׁיֵּשׁ תְּשׁוּבָה וְאַתָּה מְקַבֵּל תְּשׁוּבַת הַשָּׁבִים״. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? פָּשַׁט יַד יְמִינוֹ וְהֶעֱבִיר אֶת חַטָּאתוֹ מֵעָלָיו וְקִבֵּל אֶת תְּשׁוּבָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי, סֶלָה״ – מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וְסֶלָה מִן הָעוֹלָם הַבָּא. יָשַׁב וְדָרַשׁ בְּלִבּוֹ: ״וְאִם כִּי אָמַרְתִּי מָוֶת תְּשִׁיבֵנִי וּבֵית מוֹעֵד לְכָל חָי״. אָמַר אָדָם: ״עַד שֶׁאֲנִי בָּעוֹלָם אֶבְנֶה לִי בֵּית מָלוֹן לְרִבְצִי חוּץ לְהַר הַמּוֹרִיָּה״, וְחָצַב וּבָנָה לוֹ מָלוֹן לְרִבְצוֹ. אָמַר אָדָם: ״מָה הַלּוּחוֹת שֶׁהֵן עֲתִידִין לְהִכָּתֵב בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַעֲתִידִין מֵימֵי הַיַּרְדֵּן לִבְרֹחַ מִפְּנֵיהֶם, וְגוּפִי שֶׁנִּבַּל בִּשְׁתֵּי יָדָיו וְרוּחַ נִשְׁמַת פִּיו נָפַח בְּאַפִּי, וְאַחַר מוֹתִי יִקְּחוּ אוֹתִי וְאֶת עַצְמוֹתַי וְיַעֲשׂוּ לָהֶם עֲבוֹדָה זָרָה? אֶלָּא אַעֲמִיק אֲנִי אֲרוֹנִי לְמַטָּה מִן הַמְּעָרָה וְלִפְנִים מִן הַמְּעָרָה״. לְפִיכָךְ נִקְרֵאת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, שֶׁהִיא כְּפוּלָה, וְשָׁם הוּא נָתוּן: אָדָם וְחַוָּה, אַבְרָהָם וְשָׂרָה, יִצְחָק וְרִבְקָה, יַעֲקֹב וְלֵאָה. וּלְפִיכָךְ נִקְרֵאת קִרְיַת אַרְבַּע, שֶׁנִּקְבְּרוּ בָּהּ אַרְבַּע זוּגוֹת. וַעֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״יָבֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם הֹלֵךְ נְכֹחוֹ״.