פתח עינים על תענית כו

אמר קרא לשרתו ולברך בשמו וכו' הכי גריס הראב"ד אלא אמר קרא לשרתו כלומר דלא מנזיר גמרינן איסור יין לכהן מברך אלא מהקשא דמקשינן בהאי קרא כהן מברך לכהן משרת לומר לך מה משרת אסור ביין ומותר בחרצן אף כהן מברך והדר פריך אי מה משרת וכו' ומשני הא אתקש לנזיר כלומר דאשכחן דאתקש לנזיר בסמיכות פרשיות לא לחנם אתקש אלא ללמד זה מותר לברך כמו נזיר. ופריך מאן לימא דהך הקשא אתי למגמר קולא נימא דאתי לחומרא ולמגמר דאסור בחרצן ומשני אסמכתא דרבנן היא ולקולא כלומר הא דאמרינן דמשום סמיכות פ' נזיר אתקש ליה כהן מברך הא אינו אלא אסמכתא דרבנן ולקולא אתקש. אבל לכהן מברך אתקש הקש גמור בחדא קרא ואתי האי הקשא לאגמורן מיניה לחומרא ולקולא לחומרא דיין אסור ולקולא דהתר חרצן. ולא מצית אמרת לימא נמי לאסור בעל מום דא"כ הקשא דנזיר מאי אהניא ליה. זו דרך הישר בסוגיא זו ויש לתמוה על הרי"ף אמאי מייתי ראיה לאסור יין לכהן מברך מסמיכות פ' כהן לפ' נזיר אדרבא הו"ל לאתויי לשרתו ולברך בשמו דהוי הקשא דגמרינן מיניה תרתי. אך הרמב"ם חשש לזה פט"ו דתפלה שכתב מי ששתה רביעית יין אינו נושא את כפיו וכו' לפי שהוקש ברכה לעבודה. רבינו טורדוס הלוי לקוטי רבינו בצלאל כ"י: ודע דסוגיין נעלמה מהרב ט"ז סי' קכ"ח ס"ק ז"ך וכבר השיגוהו הרב שבות יעקב ח"ב סי' א'. והרב מר וקציעה שם סי' קכ"ח וגם על דברי הרב שבות יעקב והרב מר וקציעה יש לגמגם קצת ובפרט לפירוש רבינו טורדוס שהבאתי בסמוך ודוק הטב כי קצרתי. וכן הרב אליה רבה השיג על הרב ט"ז בתרתי ותמ"ה תמ"ה יקרא ע"ש באורך: