פתח עינים על תענית כו.

לפי שנאמר צו וכו' וכתיב תשמרו להקריב לשון ואביו שמר את הדבר כלומר שתשמרו אצל התמיד. ולמדנו שצריכין בני המשמר לעמוד על קרבן היום ולהתפלל עליו שיהא מקובל ברצון ועכשיו למדנו מהו מעמדות ומ"ט תקינו מעמדות. גליון לקוטי מהר"א פליף כ"י:

וישראל שבאותו משמר מתכנסין לעריהם. כתב הראב"ד ואי קשיא הא אמרינן לעיל על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלים וכו' משמע דגם ישראל צריכין לעלות. לא קשיא שכך תקנו שיהיה בירושלים ישראל מיושבי העיר מעמד כדי שלא יצטרכו לעלות אלא שיתכנסו שם ויתענו ויתפללו. ואותן ישראל שבמעמדות חוץ לירושלים נדבת עצמן היתה אנשים מיוחדין מיחדין עצמם להתענות ולהתפלל על אחיהם אבל צורך הקרבן די להם באותן שבירושלים ומי שהיה מתנדב לעלות עולה. ולי נראה לפרש על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלים כהנים לויים ישראל מכל משמרות כהונה ולויים וישראל היה מהם תמיד קבועים ועומדים תמיד בירושלים. נפקא מינה אם יארע אונס שלא יוכל המשמר לעלות שיהיו אלו מצויים שם. הגיע זמן המשמר לעלות כהנים עולים לעבודה לויים לדוכן אבל אנשי מעמד לא היו צריכין לעלות אבל מחוייבים היו כלם להתקבץ בעריהם להתפלל ולהתענות. תמיהא לי כיון שהמעמד אינו אלא שליחות כל ישראל שיעמדו על קרבנם אמאי לא יהיו הכהנים מקריבין קרבן והלויים שלוחי ישראל. למ"ד כל כהן ששוקל חוטא ודוקא העוברים על הפקודים חייבין לשקול ולא שבט לוי מצינו למימר כיון שלא נשתתפו עם כל ישראל לא מצו פטרי להו ודוקא מי שיש לו חלק בקרבן מקיים מצות עמידתו ואגבה שליחות כל ישראל. אבל למ"ד כל כהן שאינו שוקל חוטא אמאי לא פטרי להו ושמא כיון דכל שבט ושבט איקרי קהל כדאיתא בהוריות צריך שיהיה מכל שבט ושבט. תוספי הרא"ש. לקוטי רבינו בצלאל כ"י: ומאי דקשיא ליה להרא"ש אפשר לישב דהכתוב דמיניה ילפינן מעמדות הוא צו את בני ישראל וכו' תשמרו כמש"ל בשם גליון. א"כ תשמרו אבני ישראל קאי ומשו"ה תקנו המעמדות מישראל: