פתח עינים על שבת נד

וחדא פרה הו"ל דקדק הרב עיון יעקב דהכי ארחייהו דאינשי לומר על שוורים הרבה שור ותירץ דהיינו האדם עצמו דוקא ויש להשיב מסיפא דאדם אומר לחבירו קרא התרנגול. ומה שתירץ עוד דהול"ל פרות דאתווי דדין כדין. יש להשיב דאיבעי ליה למימר פרות של ראב"ע היו יוצאות ברצועות שבין קרניהם. אמנם אפשר דלא קרו לשוורים הרבה שור אלא היכא דפשיטא טובא דעל הרבה הוא אומר כגון קרא התרנגול וכן ויהי לי שור אבל כשיש לטעות ואינו מובן דעל הרבה קאמר איבעי ליה לפרושי. א"נ דהש"ס אתוספתא סמיך דתנא לא שלו וכו' אלא דאורחיה דש"ס לסדר הסוגיא בדרך קושיא ותירוץ כידוע. ובהכי ניחא דהן לו יהי דהו"ל טובא דילמא אחת מהן יצאת אלא דאתוספתא סמיך. ובירושלמי אמרו אמר רב אידי דחוטריא אשתו היתה ומנין שאשתו קרויה עגלה לולא חרשתם וכו' והרב יפה מראה פירש בירושלמי דהא דתנן פרתו של ראב"ע ר"ל אשתו של ראב"ע שהיתה יוצאה באיזה דבר קשור בראשה ממה שאסרו חכמים כטוטפת או סנבוטין וכו' ודרך גנאי כינו הדבר לרצועה שבין קרניה וכו'. והרב קרבן העדה בתוספותיו דחה פירוש הרב יפה מראה שהוא דחוק מכמה טעמים. ובפירושו פירש וז"ל דחוטרא אשתו היתה הפרה היתה של אשת ראב"ע ששמה חוטרא וכו' כיון דגם אשתו נקראת עגלתו כ"ש שפרת אשתו נקראת פרתו עכ"ל: ועם האדון הסליחה דפירושו הוא דחוק. ותימא עליו דמ"ש רב אידי דחוטרי' אשתו היתה פירש דחוטרא שם אשת ראב"ע וקרא לה שם. ולא זכר דהאמורא שמו רב אידי דחטריא והוא מוזכר בירושלמי פ"ב דשקלים ריש הלכה ו' אמר רבי אידי דחטריא הגע עצמך דלא כיונון אלא ליה. ופ"א דמ"ק ריש הלכה ב' א"ר אידי דחטריא סלו ומגריפו מוכיחין עליו. ועיקר פירוש הירושלמי הוא כמ"ש הרב יפה מראה וכן פירשו הרב בעל המכתם ומהר"ש עדני בפי' כ"י והרב ספר יוחסין וכמדומני שראיתי כן להרב המאירי בפסקיו כ"י דהירושלמי מפרשו פרתו ר"ל אשתו שהיתה יוצאה באיזה דבר בראשה שחכמים אוסרין והדבר ברור והנה אמת נכון: