פתח עינים על שבת לא.

מפני מה ראשיהן של בבליי' סגלגלות דקדק מהרש"א דהאמרן דבמילי דעלמא כתיב אל תען ופירש לפי דרכו. אף אנן בעניותין נימא מלתא דרך דרש במ"ש בסנהדרין דף כ"ד דת"ח שבבבל מרורים כזית ופירש שם הרב עיון יעקב דיש להם שכחה ואפשר שזה הבין הלל ששאל מפני מה ראשיהן של בבליים סגלגלות כלומר מכוערות כמו שפירש הרא"ש בנדרים דף ס"ו. והן סגלגלות עגולות שאין דבר נקבע בהן כי יפול הנופל ותכף שוכחים. ואומרו מפני מה לפי שיש לתלות בשני דברים ולא ידע איזה הוא טעם כעיקר וזה על דרך שמפרשים המפרשים לשון מפני מה דאמרי בעלמא והכא הספק הוא אם נאמר שזה ששוכחים הוא כי זהו פרי הארץ בבל וכמ"ש פרק חלק בבל ובורסיף סימן רע לתורה שמשכחין הלימוד ע"ש דף ק"ט וכמו שאמרו אוירה דארץ ישראל מחכים כל קבל דנא בבל היא גורמת לשכח הלימוד או נימא דגורם להם זה ששוכחים תלמודם מפני רוע סדר לימודם וקלקול סדרים בלימודים דין גרמ"א שישכחו. וז"ש מפני מה דיש שתי טענות ושאל להעמידו על האמת ואמר לו בני שאלה גדולה שאלת דהיא שאלת חכמה ובפרט דהור' דיש לו שני טעמים רק שאל למען דעת איזה יכשר. והשיב לו מפני שאין להם חיות פקחות כלומר רבותיהם שנמשלו לחיות שמתקנות הולד כמ"ש בסוטה פ"ק גבי שפרה ופועה ורבותנו שבבבל באותו פרק לא היו פקחים על זה ללמד לתלמידיהם שילמדו בקול רם ויסדרו לימודם ויחזרוהו ק"א פעמים וידקדקו בלשונם כדאמרינן בעירובין דאם כך היו עושים אף דהארץ רעה וגורמת לשכוח הלימוד הוה תלמודם מתקיים בידם על ידי טורח ובזה מתורץ מה שהקשה הרב באר שבע שם פרק חלק וא"כ רוע סדרם גרם להם. והשואל פחים טמן לו בשאלה זו דהלל היה בבלי ולבזויי אתא לבבל ויושביה עליה. והשיב לו דטעמא שאין להם חיות פקחות לא כן הוא שעלה לארץ ישראל דאוירה מחכים ושמש שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון.

מפני מה עיניהם של תרמודיין טרוטות אפשר שיובן במ"ש ביבמות דף י"ו למ"ד דאין מקבלים גרים מתרמודיין ואמרו מ"ט פליגי בה ר"י וסביא חד אמר משום עבדי שלמה וחד אמר משום בנות ירושלם. וידוע דמניצוצות הקדושה אשר נפוצו בין הגוים משם באים הגרים. וניצוצות הקדושה עינים להם כמ"ש המקובלים בפירוש אומרם נתן עיניו בו ועשאו גל של עצמות כלומר דהרשע אי אפשר לחיות אם לא בניצוץ הקדושה הגנוז בו וכמ"ש ואתה מחיה את כלם ולכן הצדיק ההוא נתן עיניו כלומר היה מקבץ חלקי הקדושה שבו בחיבור אחד וכיון דהחלק מתדבק בכל אז ידלג ניצוץ הקדוש אשר ברשע ומתחבר עם הקדושה שבו וז"ש נתן עיניו בו כלומר ניצוצי קדושתו ואז הרשע נעשה גל של עצמות כי הקדושה שבו המחיה אותו חלף הלך ונתחבר בקדושת הצדיק והנה הוא נשאר גל של עצמות יבשות בלי לחות כלל כי בצאת ניצוץ הקדושה שבו פסיק לחיותיה עד כאן דבריהם ז"ל. וז"ש מפני מה עיניהם של תרמודיים טרוטות כלומר משונות משאר עינים כמו שפירש רש"י דאין באים גרים מהם דאינם מקבלים אותם והן הן ניצוצות הקדושה עינים להם ואמר מפני מה דמספקא ליה כי טעמא משום עבדי שלמה או משום בנות ירושלם. והשיב לו מפני שדרים בין החולות חולין גמורים וסרוחים על ערשותם ותרוייהו איתנהו משום עבדי שלמה ומשום בנות ירושלם וזהו חולות תרתי משמע:

מפני מה רגליהם של אפרקיים רחבות אפשר דשאל על עושרם שמתקיים וכמשז"ל על פסוק ואת כל היקום אשר ברגליהם זהו עושרו של אדם שמעמידו על רגליו וז"ש מפני מה רגליהם עושרם של אפרקיים רחבות כלומר שמאריכים בעושרם ושאל מפני מה אם הטעם הוא משום שרעים וחטאים הם והיה העושר ההוא להאכילם בעה"ז מיעוט זכיותיהם או אדרבא מכח צדקת אבותיהם והם וזה חסדם מאריך עושרם. והשיב מפני שדרין בין בצעי המים כלומר הטעם הוא מפני שפנו מארץ ישראל וכמ"ש בשביעית פ"ו בירושלמי גרגשי פנה והאמין להקב"ה והלך לו לאפריקי עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם זו אפריקי ובשכר שפנו מארץ ישראל זאת תהיה להם עושר וכבוד וארץ טובה. אחר זמן ראיתי מעשה זה באבות דר' נתן גבי הלל ושמאי קבלו מהם ע"ש ודוק:

אתה הוא שקורין אותך נשיא ישראל אמר לו הן אפשר דכיוין להקניטו לומר קורין אותך וזכית לשם כי אינך ראוי לכך והלל לפי רוב הענוה א"ל הן כלומר הדין עמך שאיני ראוי לנשיאות אלא שזכיתי לשם ובעל השם אני:

מפני מה א"ל מפני שאבדתי וכו' אפשר לומר דהלל מרוב ענותנותו בקש לו צד זכות במה שאמר אל ירבו כמותך בישראל דיש סברא לומר דנשיא שמחל על כבודו אין כבודו מחול וכבר איכא מאן דסבר הכי פ"ק דקדושין ואינה הלכה ע"ש. ומ"מ היה אפשר לומר דהאי גברא קסבר הכי ולזה אמר אל ירבו כמותך בישראל דהנשיא צריך לנהוג נשיאותו ברמים ולזרוק מרה כדאשכחן דרבי הגם דענותן סגי הוה פקיד הכי לרבן גמליאל בנו פרק הנושא ע"ש וכונתו דנשיאי ישראל לא יעשו כמעשהו ממנו דאין כבודם מחול וזהו צד אחד לזכות. או שמא שכיוין להקניטו מאד לראות אם יכעוס ועל כל פנים לא מלבו לזלזלו ולזה אמר מפני מה דהא איכא צדדים לצדד בכונתך והגד נא לי עוצם כונתך:

הוי זהיר ברוח"ך. רמז לו מקרא שכתוב במשלי סי' ט"ו מרפא לשון עץ חיים ושבר בה סלף ברוח ופירש"י כשיסלף בלשון סופה להביא עליו שבר הבא ברוח קדים וכו' ע"ש וזהו שרמז לו הוי זהיר ברוח"ך (שאתם) [שאתה] חוטא בלשון ותשבר ברוח ויומתק יותר לפי מה ששמעתי מחד צורב' מרבנן זלה"ה שפירש בכתוב הנז' במ"ש רבינו האר"י ז"ל שהמדבר לשון הרע פוגם ברוח וז"ש שלמה בחכמתו וסלף בה בלשון שבר ברוח כי פוגם הוא בחלק הרוח עכ"ד. ולפ"ז מה מתוק אמרי קדוש ההוא אמר הוי זהיר ברוח"ך גלה סודו כי בחטאו בלשונו פוגם ונפגם בחלק רוחו ומן הראוי הוא לשו' והוי זהיר ברוח"ך דייקא:

ע"מ שתלמדני כל התורה על רגל א' וכו' דחפו באמת הבנין וכו' דעלך סני וכו' עמ"ש בעניותי בספרי הקטן דברים אחדים דף פ"ט בס"ד:

גיירני ע"מ שתשימני כ"ג וכו' בא לפני הלל גייריה. התוספות ביבמות דף כ"ד כתבו דבטוח היה הלל דסופו לעשות לשם שמים וכן ההיא דהתכלת דאתיא לקמיה דרבי גיירני על מנת שאנשא לאותו תלמיד עכ"ל. וקצת יש להרגיש דההיא דהתכלת דאתיא לקמיה דר"מ כפי מ"ש התוס' שם לא אמרה על מנת שאנשא לאותו תלמיד רק הוציאה הכתב להראות דלשם שמים היא באה כי ראתה קדושת מצות ציצית וכמ"ש שם רש"י בהדיא. וראיתי להרב בני חיי דף קפ"ו ע"ג שהקשה על התוס' דא"כ כי פריך התם אמתני' הא גיורת מיהא הויא והוצרך לומר דאתיא כמ"ד דכולם גרים הם לימא דאיירי דאנו בטוחים דסופה לש"ש וכו' ע"ש ולק"מ דאוקימנא למתניתין כהלכתא דכולם גרים הם וכמו שפסקו הפוסקים והא ניחא ורווחא מלאוקמא דהכא במאי עסקינן באדם גדול כהלל כי שיח וכי שיג לו דסופו לעשות לש"ש דזה דוחק הרבה דמתני' מילתא פסיקתא קתני ואיירי בכולי עלמא ופשוט. ועין לו ראתה להרב בני חיי הנז' דף קפ"ב אהך עובדא כתב קושיית התוס' בשם העולם ונדחק לתרץ ע"ש ובחידושי אגדות למהרש"א בשמעתין:

ענותנותו של הלל קרבנו תחת כנפי השכינה. פי' כי בחינת הגרים היא דוקא שם כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל ולזה נקראים גרי צד"ק בחי' השכינה משא"כ ישראל שמדרגתם עליונה וכמ"ש א' מהם ומה ישראל שנקראו בנים למקום וכו':

עסקת בפריה ורביה. הא דלא קאמר קיימת פו"ר ואמר עסקת היינו להשיא יתום ויתומה ע"כ דברי מהרש"א ולא היה צריך הרב לידחק בזה דהשתא ליתיה בשאלה על נשואי יתומי' רק כשיעמוד לדין על גמילות חסדים וצדקה. אמנם זו אינה צריכה לפנים דשפיר נקטי עסקת בפו"ר ולא שאלו קיימת פו"ר דאין בידו שיהיו לו בנים או אם היו לו להשאירם ברכה אחריו ושלא ימותו בחייו ומשכחת לה דיעסוק בפו"ר כמצותו לשם שמים ולמעבד כמה טצדקי ולא יעלה בידו מכמה מיני עצב"י דשכיחי בעה"ז לכן שואלים עסקת בפו"ר דאם יעסוק כדינו ולא הו"ל בני או הו"ל ומיתו אין עונשו גדול כמי שלא עסק וזימנין דאין לו עונש כלל והוא היודע נסתרות: ודרך דרש אפשר לומר ותעלה ארוכה לקושית התוספות שהקשו גבי מאי דאמרינן אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה שנאמר פוטר מים ראשית מדון. ונדחקו לתרץ דהרי הכא אמרינן דראשית כל שואלי"ם הלכו בו נשאת ונתת באמונה ע"ש פ"ק דסנהדרין. ויראה דרך דרש דכל הני שאלות שייכי נמי לדברי תורה ונמצא דתחילת דינו על ד"ת כיון דבכל שאלה מאלו אף היא תסי"ב אמריה על דברי תורה דהשאלות הם סתמיות ואתיא מכללא בכל אחת על ד"ת נשאת ונתת באמונה אם כשמפלפל עם חביריו ורבו היה באמונה שלא כיוין להטעות' או לביישם או להעמיד דבריו אף שהכיר טעותו או לחלוק עליהם במה שיודע שהאמת אתם ולכבוד עצמו ולהגדיל שמו כופה פסכת' ואגב חורפיה מפיו לפידים יהלוכו ומראה פנים לבטל דברי החולקים ויודע בעצמו כי האמת אתם והוא עון פלילי. עסקת בתורה בקביעות עתים דלא להשנאה. עסקת בפריה ורביה לפרות ולרבות בתורה כמ"ש בהקדמת זהר הקדוש דלא סגי בעסק התורה אלא צריך לטרוח וליגע לחדש בפרד"ס ולהוציא לאור בני דהוו ליה במעמד הר סיני. ומשר'ה אמר עסקת משום דצריך לעסו' ולהוליד תדיר ואין שיעור לפו"ר זו בתורה, צפית לישועה כי בימי המשיח יתגלו מקורי אורות התורה ונחזה נפלאות מתורתו וכמשז"ל שתורה זו בערך שהי' סתומה וקצרה דעתנו להבינה היא הבל לפני תורתו של משיח שאז נבין התורה ובכלל אשר יחכה האדם לישועה הוא ג"כ לזכות להבין התורה הקדושה לאמיתה. פלפלת בחכמה וכו' ונמצא דבכלל השאלות האלו הוא נדון על דברי תורה ושפיר קאמר תחילת דינו של אדם על ד"ת כי כל השאלות על זה והנה תסובינה על דבר תורה:

פלפלת בחכמה. לכאורה ק' ממ"ש פ"ד דנדרים דפלפולא ניתן למשה רבינו ע"ה לבד והוא נהג טובת עין ונתנו לישראל וכיון דה' לא ציוה לישראל על הפלפול רק למשה רבינו ע"ה. מה זה היה לשאול לאדם פלפלת בחכמה בדבר שלא נצטוה. ואפשר לומר דאיכא תרי פלפולי דאחד הוא לידע דיני התורה במדות שהתורה נדרשת דצריך לפלפל לדעת משפטי ד' וזה ודאי נצטוו ישראל עליו כי הוא עיקר ידיעת התורה. אך הפלפול אחר שידענו הדין לפלפל בשקלא וטריא משום יגדיל תורה זה ניתן למשה רבינו ע"ה. ומה ששואלים פלפלת בחכמה הוא על חלק הפלפול למען דעת דיני התורה: