פתח עינים על שבת לא:

דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות וכו'. הקשה הרב ישרש יעקב דהכתוב קראו אוצר והיכי קאמר שמפתחות החיצוניות לא מסרו לו ועוד דגם ר' ינאי מכריז חבל על מאן דלית ליה דרתא וכו' והול"ל ופליגא דר' ינאי וכו' ותירץ ע"ש ומה שהקשה דהול"ל ופליגא דרבי ינאי כפי סברא זו דודאי פליגי דמר מדמה יראה למפתחות חיצונות ומר מדמה לחכמה חיצונה לכאורה היה אפשר לומר דכיון דפשיטא דפליגי לא איצטריכא לש"ס לומר ופליגא דלא קאמר הש"ס ופליגא אלא היכא דיש מקום לומר דלא פליגי וכמה דכייל לן הרב בני חיי בלשונות הרמב"ם דף י"ד משם הרב מהר"א ן' חיים: אמנם נראה לומר דאין כאן מחלוקת כלל דלעולם היראה דבר גדול אוצר כלי חמדה אמנם כלפי מ"ש כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו וכו' לענין זה נמצא שיראה קודמת לחכמה והיא כניסה ומבוא לחכמה ובערך זה שהיא התחלה דימה ליראה למפתחות החיצונות אבל בערך היראה עצמה והדר יקרה היא פנימית ולזאת יקרא אוצר והחכמה בערך עצמותה היא שער לפי פשטן של דברים והנגלות לנו. ועוד יש לומר קרוב לזה לפי הפשט דיראה דבר גדול והחכמה שער. אבל לגבי המעשה וקיום המצות רבה בר רב הונא מדמה המעשה וקיום המצות לבית והיראה והחכמה למפתחות חיצוניות ופנימיות שהחכמה ויראה הם מפתחות ליכנס לבית הקיום מצות ובערך זה היראה חיצונה דומה למפתח החיצון והחכמה מפתח הפנימי. ועל דרך האמת אפשר לומר דהיראה היא אוצר ודאי מלכותא דרקיעא והיא חצר החיצונה וקדושה ראשונה בערכנו. ומה שדימה לתורה שער אינו שער ליראה אך הוא שער ליכנס אל הקדש פנימה ודוק כי קצרתי:

ניקום מקמיה דגבר דחיל חטאין הוא וכו' אפשר לפרש דפליגי בפלוגתא דהרמב"ן והר"ן פ"ק דקדושין אם חייב לעמוד לפני בעל מעשים דהרמב"ן סבר דלא אשכחן קימה לפני בעל מעשים והר"ן השיג עליו וכתב דכל שמוחזק בבעל מעשים ואין ספק בענינו עומדין מפניו שלא ציוותה תורה לקום מפני החכם אלא מפני שהחכמה מביאה לידי מעשים ע"ש בהר"ן פ"ק דקדושין סברת הרמב"ן וסברתו באורך. ואפשר דבהא פליגי ר' סימון ור' אלעזר וז"ש ר' אלעזר ניקום מקמי' דדחיל חטאין הוא דהיה מפורסם דמארי דעובדין הוא ואין ספק בענינו ובודאי חייבים לקום מפניו דמעיקרא לא ציותה תורה לקום מפני חכם אלא שהתורה מביאה לידי מעשים כמ"ש הר"ן. וא"ל אידך ניקום מקמיה דבר אוריין הוא דסבר כסברת הרמב"ן ז"ל דמעולם לא אשכחן דחייב לקום מקמי בעל מעשים וכל החיוב אינו אלא לעמוד מפני חכם. ואהדר ליה אמינא לך אנא דגבר דחיל חטאין וכו' כלומר מיעטת בשבחו כמ"ש רש"י דתכלית חכמה תשובה ומעשים טובים וגלה סודו דמה שנצטוינו לקום מפני חכם היינו משום דכפי חכמתו כן ירבה לדקדק במעשיו ולעבוד עבודה תמה וכי אמינא דחיל חטאין הוא תכלית השבח דודאי חייבין לעמוד מפניו וכמו שביאר הר"ן ז"ל: ויתכן לפרש כל המאמר בדעת הרמב"ן כי הנה כתב ז"ל דאין חיוב לעמוד מקמי בעל מעשים אך אהני דאפי' ריש מתיבתא דרביה הוא ליקום מקמיה ואין כאן משום זקן ואינו לפי כבודו והיינו דאמר ר' אלעזר ניקום דדחיל חטאין הוא כלומר כמה גדול אדם זה דאפי' רביה איבעי ליה למיקם מקמיה דדחיל חטאין הוא ואין כאן משו' זקן ואינו לפי כבודו. ואהדר ליה ניקום דבר אוריין הוא כלומר לדידן דלית אנן רבוואתיה לא צריכא לבקש טעמים אלא ניקום דבר אוריין הוא ואהדר ליה אמינא לך וכו' כלומר כונתי להגדיל יקר תפארת גדולתו דדחיל חטאין הוא דאפי' רביה קאים מקמיה וממילא ודאי דבר אוריין הוא דלא אשכחן חיובא למיקם מקמי בעל מעשים לחוד ונמצא שהגדלתי בשבחו: וראיתי למהרימ"ט בראשונות סי' ק' שכתב על מאמר זה וז"ל וא"ת ואי דחיל חטאין ולאו בר אוריין מאי רבותיה הרי אמרו אם ראית ת"ח נוקם ונוטר כנחש חוגרהו על מתניך ואם ע"ה חסיד אל תדור בשכונתו. ואני רגיל לפרשה הכי אמינא לך אנא דחיל חטאין הוא דלא ע"ה חסיד ואת אמרת לי בר אוריין דבכלל דחיל חטאין בר אוריין ובכלל בר אוריין לא הוי דחיל חטאין עכ"ד וקרוב לזה כתב מהרש"א. וק"ק דהתנן פ"ב דאבות אין בור ירא חטא ולא ע"ה חסיד ופירשו רש"י ורבינו עובדיה דע"ה ירא חטא אפשר להיות ומתניתין גופא הכי מוכחא. וא"כ איך קאמרי רבנן מהר"י מטראני ומהרש"א דבאומרו דחיל חטאין ודאי דהוי בר אוריין דהרי אפי' ע"ה משכחת לה ירא חטא ויותר יקשה על מהרש"א שכתב וז"ל וגברא דדחיל חטאין ולא הוי בר אוריין ודאי דלא משכחת כמ"ש אין בור ירא חטא עכ"ל והנה הרב מביא ראיה כנגדו דמשנתנו לא מעיט אלא בור אבל ע"ה מצי למיהוי דחיל חטאין: ולדברי הרב מהרימ"ט אפשר ליישב דמסתמא כי השב"ח השבי"ח ר' אלעזר דדחיל חטאין הוא אינו בסתם ירא שמים אלא כאותה ששנינו פ"ב דאבות ר"ש בן נתנאל ירא חטא. ופירש רבינו עובדיה ירא חטא מחמיר על עצמו ואוסר עליו דברים המותרים מיראתו שמא יבא לידי חטא דאל"כ מאי רבותיה אף ע"ה אפשר להיות ירא חטא עכ"ל ועמ"ש הרב מהר"ש פרימו ברמזיו פ' תשא. ומסתמא כי משתבח ר' יעקב בר אחא בהא הוא דמשתבח ולזכות למעלה זו ליכא ספיקא דאצטריכא ליה למיהוי בר אוריין. ועמ"ש הרב תי"ט פ"ג דאבות משנה ט' ולא היה צריך לחלק בין מחשבה לפועל דהא ע"ה יכול להיות ירא חטא:

דרש רב עולא מאי דכתיב אל תרשע הרבה וכו' הרב עיון יעקב פירש דלא קשיא ליה אל תהי צדיק הרבה דפירושו הוא אל תהי צדיק הרבה שלא לעשות עבירה לשמה ובזה פירש פ' קרע ה' את ממלכות ישראל ונתנה לרעך והכי הוי מדה כנגד מדה. אך לפי זה שאול חמל על הצאן וסבר דפירוש אל תהי צדיק הרבה דמותר לעשות עבירה לשמה וראיה מתמר שזנתה לשמה יצאו ממנה מלכים לכך ונתנה לרעך זה דוד שבא מיהודה ותמר ע"כ דבריו ז"ל. ונראה דכונת הרב ז"ל דאע"ג דכששאול דן ק"ו מעגלה ערופה יצאת בת קול ואמרה אל תהי צדיק הרבה מ"מ חשב דלזבוח לה' נקרא עבירה לשמה. אבל כפי דרך זה יש לחקור דס"ס היכי הוי מדה כנגד מדה אדרב' זו היא שקשה דהני בי תרי סתרא"י נינהו דענין שאול סותר הקודם מעשה תמר דהרי תמר עשתה עבירה לשמה ונפיק מינה נביאי ומלכי ואלו שאול משום דעביד עבירה לשמה מלכותא העדיו מיניה. ונראה דכי אתמר עבירה לשמה היינו דבפרט זה לא ציוה ה' רק דציווי ה' הוא כללי ובפרט זה אף שהוא עבירה לפי ציווי הכללי מ"מ בענין זה הוא לשמ' ומצוה היא ונוטלין עליה שכר דמתה לתמ"ר. אבל גבי שאול דבפרט זה עצמו ציוה ה' להחרים הכל לא שייך כאן לעשות עבירה לשמה בפרט זה עצמו ועבירה גמורה תחשב. וז"ש לו שמואל הנביא קרע וכו' ונתנה לרעך הטוב ממך שהוא עם היות דאתי מעבירה לשמה הוא טוב ממך דגבי תמר מיקרי עבירה לשמה ואתה לא כן עבירה גמורה לחוד היא בידך וזהו הטוב ממך: ואפשר לומר על דרך זה בסגנון אחר במ"ש הרב עיון יעקב לעיל בדף ל' שמחל הקב"ה לדוד המלך ע"ה על אותו עון שהיה עבירה לשמה כי היכי דלא לימרו עבדא זכי למאריה ע"ש. והיא עבירה לשמה כדאמרינן בעלמא אבל הא דשאול אין כאן עבירה לשמה והיינו דאמר ליה שמואל ונתנה לרעך הטוב ממך דאיהו עביד עבירה לשמה ואני מוחל לו אך אתה סברת דעשית עבירה לשמה ולא היא:

שאינן חרדים ועצבים מיום המיתה. אפשר לפרש הכפל במה ששמעתי משם מר זקני החכם השלם והדר זקנים כמהר"ר ישעיה אזולאי זלה"ה שהיה מפרש במ"ש פ"ק דברכות יזכור לו יום המיתה דהכונה שיזכור ליצר הרע שעתיד למות וליבטל כדאמרינן בשילהי סוכה והרשעה כלה כעשן תכלה עכ"ד. ואפשר שזהו הכפל שאינם חרדים כלפי הרשע. ועצבים כלפי היצה"ר שגם עליו יעבור כוס ואת רוח הטומאה היתה לבער ולא די זה אלא שלבן בריא להם כאולם כלומר שהגיעו ברשעם עד שעשו היצה"ט רע וזהו שלבן לב אחד לאפוקי הבינוניים דקרינן בהו בכל לבבך בשני יצריך והרשעים אין להם אלא לב אחד והוא יצר הרע כי גם את הטוב נעשה רע והיו לאחדים לב אחד לרעה ובריא כאולם פתוח לרוחה כי אין עוד יצה"ט להצטער ולחשוב קצת בתשובה ובריא להם כאול"ם בעבור זאת. וז"ש הכתוב וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום רק למעט מחשבה טובה אלא רע כל היום הגם דרשעים מלאים חרטות הגיעו למדרגה שמחשבתם לרע כל היום תדיר כי אין עוד יצה"ט לחשוב טובה כלל: