פתח עינים על ראש השנה יט

תוס' ד"ה מימות עזרא וכו' עיין כל הדיבור באורך ושמעתי מקשים משם הגאון מהר"ר אברהם ברודא ז"ל דהא אמרינן בריש פ"ב דביצה אקרא דשלחו מנות לאין נכון לו למי שלא הניח ערובי תבשילין וא"כ כיון די"ט של ר"ה היה בע"ש נימא דלא עברוה וע"ש היה ר"ה לבד ומשו"ה התענו ביום כ"ד דיום כ"ג היה שבת ומאי מכריחים התוס' מדלא התענו ביום כ"ג. ואפשר לישב דהתוס' סברי דהא דאמרו בפ"ב דביצה לאין נכון לו למי שלא הניח ע"ת אסמכתא היא וכי היכי דכתבו רש"י והר"ן אמאי דבעי הש"ס התם מנ"ל וכו' דע"ת דרבנן וקרא דזכור את יום השבת אסמכתא ה"נ סברי התוס' דקרא דעזרא אסמכתא. וכן משמע מסתמות דברי רש"י והר"ן ודעמיהו דלא אשתמיט חד מרבוואתא לומר דערובי תבשילין דברי קבלה. ומאחר שכן אנחנו לא נדע ר"ה דההוא שתא איזה יום חל. ומשום דיד הדוחה נטויה לדחות דדילמא יום כ"ג חל בשבת לזה כתבו בראש אמי"ר וקצת סמך יש בדבר. וראיתי להרב פר"ח לקמן דף ל"ב בהגהותיו בספר מים חיים שהקשה במ"ש שם בש"ס למימרא דעברו' לאלול והא אמר רחב"ך מימות עזרא וכו' דמאי פריך האמרינן בסוגיין דאי אצטריך מעברינן ליה ע"ש ולק"מ דאיברא דאי אצטריך מעברינן ואולם הא איכא סהדא רבא רחב"ך משמיה דר' דמימות עזרא לא מצינו אלול מעובר והיינו דפריך התם דבימי רשב"ג זאת מצאנו דעברוה והיכי פסיק ותני דמימות עזרא עד זמנו לא מצינו ופשוט. ומדברי הרא"ש בפסקיו שילהי מכילתין משמע דמ"ש פ"ב דביצה שלחו מנות לאין נכון לו למי שלא הניח ע"ת דרשא גמורה היא והש"ס קאי אקרא ולא כמי שרצה לומר דקאי הש"ס על ר' אליעזר דנקט הך קרא בסוף דרשתו ובלא"ה הוא דוחק. זה כתבתי בימי חרפי זה למעלה מארבעים שנה. ועמ"ש בעניותי בס' הקטן ברכי יוסף א"ח סי' תצ"ד ובס' הקטן מחזיק ברכה שם בס"ד: