פתח עינים על ראש השנה יח:

דאר"ש חסידא מאי דכתיב וכו' צום הרביעי וכו'. פירש"י דכלהו ימי תענית נינהו בזמן הזה שאין בה"מ קיים ומתניתין בזה"ז קמיירי מדקתני וכשהמקדש קיים וכו' ע"ש. ומקשי' דאמאי הוצרך רש"י ללמוד מסיפא הא ברישא קתני על אב מפני התענית וא"כ בזה"ז מיירי דודאי בזמן הבית לא היו מתענין: ואפשר לומר דאי מתניתין קתני ועל אדר מפני הפורים ועל אייר מפני פסח קטן לא הוה קשיא ליה מתמוז וטבת דאה"נ נפקי ומתני' איירי בכל זמן ומשו"ה נקיט אב ואייר דבזה"ז נפקי על אב ובזמן הבית על אייר והיינו דקתני על ששה חדשים השלוחים יוצאים אף דתני שבעה משום דבזמן הבית דל אב ובזה"ז דל אייר וכונת התנא דאין נגרע מששה חדשים ומשום דהתנא לצדדין קתני ונקיט ששה חדשים משו"ה לא תני תמוז וטבת דאי הכי טפו להו חדשים בזה"ז ותנא בעי למנקט ששה בזמן הבית וששה בזה"ז ותני אב לזה"ז ומשם נלמוד לתמוז וטבת ולא הוה קשיא קושית התלמוד אבל השתא דקתני סיפא וכשהיה בה"מ קיים וכו' להורות נתן דרישא כולה בזה"ז ומאחר שכן הא דנקט ששה לאפוקי תמוז וטבת דאי ס"ד כדאמרן דה"ה טבת ותמוז אלא דבעי למנקט ששה בכל זמן א"כ לא לימא וכשהיה בה"מ קיים אלא ליתני סתמא ועל אייר מפני פסח קטן וידעינן דמתני' איירי בכל זמן כי לא יבצר מששה חדשים וה"ה דנפקי אתמוז וטבת. ברם השתא דקתני סיפא וכשהיה בה"מ קיים אשמועינן דרישא כלה בזה"ז ולא נפקי אתמוז וטבת ומשו"ה פריך ולפקו אתמוז וטבת. ושפיר דייק רש"י מסיפא: ותבט עיני להרמב"ם בפירוש המשנה שכתב דבבית שני היו מתענין בט"ב ולא בתמוז וטבת ע"ש ודבריו תמוהים. אך אוסיף להביט להרשב"ץ בתשובותיו ח"ב סי' רע"א שתמה על דבריו מאד ומסיק דהוא ט"ס. ובכן יש לתמוה על הרב הלכות קטנות ח"ב סי' ק"ם דפשיטא ליה דבבית שני היו מתענין בט"ב ע"ש (עמ"ש אני הדל בס' הקטן מחזיק ברכה א"ח סי' תק"ן בס"ד): ואחר זמן רב האיר וזרח ס' טורי אבן להגאון מהר"ל וע"ש מה שכתב במשנתנו וסוגיין ודוק:

קרי להו צום וקרי להו ששון. עיין מ"ש הרב כנה"ג א"ח סי' תק"ן ועיין מ"ש הרדב"ז בתשובותיו דפו' ויניציא סי' תרע"ב:

רצו אין מתענין. כתב הרשב"א בחידושיו כ"י (כי חידושיו שנדפסו אינם במילואותם והשמיטו הרבה וכמעט הם חומש מחידושיו כ"י) וז"ל מסתברא אף שהורגלו להתענות לא רצו עכשיו להתענות אין מתענין דהא הכא דהורגלו להתענות כיון דאקשינן דלפקו עלייהו שלוחין ואפ"ה אמרינן דלא אכפת לן אי לא עבדי להו בזמניהו דהא אלו רצו שלא להתענות כלל אין מתענין ורחוק הוא לומר דאלו רצו לומר מעיקרא שלא להתענות אין מתענין קילי. ואפילו קבלום עליהם והם חייבים להתענות אין חומר תענית עליהם כדי שנקפיד לשלוחים שיתענו בזמנן עכ"ל והר"ן כתב כדברי הרשב"א ובסוף הביא דברי הרמב"ן בתורת האדם ע"ש:

הואיל והוכפלו בו הצרות. כתבו התוס' ביום י"ז תמוז אירע נמי ה' דברים אבל חרבן בה"מ תקיפא טובא ועוד לא דמי לט"ב דצרה א' הוכפלה בו עכ"ל ומקשים דהא הו"ל לתלמוד לשנויי דחרבן בה"מ תקיפא טובא או דצרה אחת הוכפלה ולא לתרץ דהוכפלו צרות. והנראה יותר הוא לומר דכונת התוס' דהכל נכלל בתירוץ הש"ס דמשני שאני ט"ב הואיל והוכפלו בו הצרות ולא אצטריך הש"ס לפרש דכאשר גילה דיש חילוק בין ט"ב לאחריני תכף ההפרש ניכר בין ט"ב לי"ז בתמוז דחרבן הבית תקיפא וצרה אחת הוכפלה. ועדיין צריך ישוב: והרשב"א בחידושיו כ"י כתב וז"ל שאני ט' באב הואיל והוכפלו בו צרות כלומר שנחרב הבית בו ביום בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר ואע"ג דבתמוז נמי הובקעה העיר בראשונה וגם בשניה מ"מ לא היה ביום א' שבראשונה היה בט' בחדש ובשניה בי"ז ואף לדעת הירושלמי דאמרי דבין בראשונה בין בשניה הובקעה בי"ז אפ"ה לא הוכפלו בו צרות כל כך עכ"ל ולכאורה דבריו ז"ל צריכין ישוב דגם בי"ז בתמוז אירעו ה' דברים ומאי קאמר הרב ז"ל דלא הוכפלו צרות כל כך. ואפשר דכונתו לפרש דמאי דקאמר הש"ס הוכפלו הצרות כיוין נמי דצרת החרבן הוכפלה בראשונה ובשניה וז"ש כלומר שנחרב הבית בו ביום בראשונה ובשניה וכו' דכונת הש"ס דהיו צרות הרבה והעיקרית הוכפלה ונתקשה מי"ז בתמוז ותירץ לא הוכפלו הצרות כל כך כלומר דאיכות הצרות בתמוז לא היו כ"כ אף דבפרטן אתה מוצא ה' כט"ב והיינו ע"ד שתירצו התוס' דחרבן הבית תקיפא טובא. ואחר שנים רבות נדפס ס' טורי אבן וע"ש מ"ש ע"ד התוס' ודוק: