פתח עינים על ביצה יב.

דלמא בעירוב והוצאה קא מפלגי וכו'. התוס' פ"ק דכתובות דף ז' ע"א ד"ה אלא מעתה כתבו דרב פפי הוה סבר הכי ע"ש ומהר"י סג"ל הקשה לעיל דף ט' ע"א גבי אין מוליכין סולם וכו' דב"ש סברי הרואה אומר להטיח גגו הוא צריך וכו' עד לימא רב דאמר כב"ש תנאי היא וכו'. דלפי מ"ש התוס' בשבת דף צ"ה ע"א ד"ה והרודה דמטעם מתוך שרי לבנות ביתו בי"ט מדאורייתא אלא מדרבנן אסרו מאי פריך הרי ב"ש לית להו מתוך כמבואר בסוגיין ולדידהו אסיר בנין בי"ט מדאורייתא ומשום הכי אסרי ברה"י דכל דבר שאסרו חכמים וכו'. ובית הלל אית להו מתוך ובנין לא אסיר אלא מדרבנן כמ"ש התוס' וכשהחשדא היא באיסור דרבנן לא נאמר כל מקום שאסרו חכמים כמ"ש התוספות בכתובות דף ס"א ולעולם רב אתי ככ"ע ואמאי הוצרך לומר תנאי היא הוא מותיב לה ואיהו מפרק לה במ"ש התוס' בכתובות דף ז' הנזכר דרב פפי הוא סבר דטעם ב"ה לאו משום מתוך אלא מטעם דאין עירוב והוצאה כדקאמר רבה בשמעתין ואע"ג דפריך עלה רב פפי לא שמיע ליה עכ"ד וה"ה נימא דהש"ס לעיל הוא סבר דב"ה מטעם ערוב (ההוצאה) [והוצאה] דליתיה בי"ט ואינו מטעם מתוך ע"כ דבריו: ואני אמרתי בחפזי דזה דוחק גדול לאוקומי סוגיא דלעיל בהכי ולא דמי למ"ש התוס' דרב פפי לא שמיע ליה כמבואר. וקושית הרב הנזכר לי ההדיוט לק"מ דרב חנן הוא דאמר דב"ה לית להו כל מקום שאסרו חכמים ועליה פריך. אמנם אכתי קשה דרב חנן אמאי לא מוקי כ"ע כרב כמדובר. והשתא דאתית להכי דהקושיא היא לרב חנן דוקא ולא לש"ס יש מקום לישב כמו שישב הרב הנזכר דרב חנן הוה סבר כרב פפי. אמנם נראה דאין אנו צריכים לזה ואעיקרא לק"מ דכי כתבו התוס' דמדאוריי' שרי בנין מטעם מתוך היינו בנפל ביתו בי"ט וכדקאמרי התוס' שם בהדיא דבנפל ביתו יש צורך י"ט. אבל להטיח גגו כדי שיזובו המים ליכא צורך י"ט כלל דמוכרח דמיירי כי לא עת גשמים הוא דביום הגשמים לא מצי להטיח גגו וכי ליכא גשמים אינו צורך י"ט כלל ואסור מדאורייתא וכדעת התוס' בשמעתין דטלטול אבנים אסיר מדאורייתא וא"כ מוכרח רב חנן לומר דב"ה לית להו כל מקום שאסרו חכמים וכו' דהכא החשדא היא מאיסור דאורייתא ודוק: