פתח עינים על בבא קמא פו

תוס' ד"ה סומא אין לו בושת וכו'. וכן משמע מתוך פירוש הקונטריס וכו'. כתב מהרש"א בהלכתיה וז"ל לכאורה לא מפירש"י אנו חיין אבל גמרא ערוכה לעיל וכו' ואפשר לפרש דהכי קאמר תלמודא לעיל מדשני בלישנא דר"י דקתני סומא אין לו בשת ולא קתני סומא שבייש פטור כדקתני במתניתין משמע דסומא אין לו בושת והמביישו נמי פטור ולכך לא דקדקו וכו' עכ"ל עש"ב ויש להשיב על דבריו ז"ל דאין לפרש האי פירושא בש"ס לעיל כלל דלישנא דגמרא משמע בהדיא דמאי דקאמר ולא קתני סומא שבייש אמתניתין קאי ולא אר' יהודה דאי קאי אר' יהודה לא א"ש כלל האי לישנא והול"ל אי הכי לימא ר' יהודה סומא שבייש פטור כדקתני במתניתין סומא שבייש פטור ומאי מאריך בלישניה וקאמר והא מדקתני וכו' דמשמע דאמתניתין קאי ותו דלמה ליה למקשן לסתור סברת התרצן דס"ל דלמיתבא ליה יהבינן ליה לפרוך ליה אפילו כפי דעתו דאפילו תימא דר"י הכי ס"ל מ"מ מתניתין ס"ל דסומא דבייש נמי חייב מדלא קתני בסומא כי היכי דקתני בישן וכמו שהוא פשט הש"ס הן היום. אלא מוכח דהפשט מוכרח דכונת הש"ס אמתניתין: ולי ההדיוט אפשר לישב דברי התוס' דהוכרחו לדקדק מפירש"י דאי מהש"ס הוה אמינא דמעולם לא עלה על דעת התרצן דקאמר אפילו תימא ר"י וכו' לומר הכי אלא משום דסבר דגם משנתנו הכי סברא דסומא שבייש פטור ולהכי ניחא ליה לאוקומי מתניתין אליבא דר' יהודה וקאמר דכי אמר ר"י למשקל וכו' ודחיק בלשון ר' יהודה דקאמר סומא אין לו בשת דמשמע דהמבייש הסומא פטור לאוקומיה מתניתין אליביה. ברם בהגלות נגלות דמשנתנו סוברת דגם סומא שבייש חייב מאין הרגלים לומר דר"י כי אמר היינו למשקל מיניה וכו' ולדחוק לשונו דאמר סומא אין לו בשת דמשמע דהמבייש הסומא פטור. והדעת נותנת דר"י בכל גונא קאמר סומא אין לו בשת אמטו להכי אצטריכו לדייוקי מפירוש רש"י ודוק הטב ועוד הארכתי בקונטריסי: