פתח עינים על בבא קמא פה.

מכאן שנתנה רשות לרופא. הרמב"ן בפירושו עה"ת פרשת בחוקותי כתב שבני אדם נהגו ברפואות והניחם למקרה הטבעים וז"ש שנתנה רשות לרופא ולא אמרו שנתנה רשות לחולה להתרפאת אלא כיון שהלה ובא להתרפאת כי נהג ברפואות אין לרופא לאסור עצמו ברפואתו זה תורף דבריו בקצור נמרץ ע"ש באורך: ועל פי דבריו אפשר לישב דרך דרש קושית התוספות שהקשו וז"ל וא"ת והא מרפא לחוד שמעינן ליה וי"ל דה"א מכה בידי אדם אבל חולי הבא בידי שמים כשמרפא נראה כסותר גזרת המלך קמ"ל דשרי עכ"ל ולפי דברי הרמב"ן דמן הראוי היה כי הוא יכאיב ויחבש ולא יצטרכו לרופא אך מאחר שנהגו ברפואות הונחו למקרה והתיר לרופא וז"ש ורפא מאחר שנהגו ברפואות וזהו ורפא. אני מתיר לרופא ירפא: נמשך לדברי התוס' שמעתי משם גדול אחד שפירש מ"ש רז"ל פתח שלא נפתח לעני ליתן צדקה יפתח לרופא שהוא מדה כנגד מדה בדקדוק שמי שאינו עושה צדקה בחושבו שאם הקב"ה עשאו לזה עני איך האדם יסתור גזרתו לתת לו צדקה. ובתוכחות על עונו יחלה ויקרא לרופא שירפאהו ולדעתו המשובש איך יבקש לסתור גזרתו יתברך שנתן לו החולי אלא מוכרח שיאמר שה' מתרצה בזה כי רחום הוא ומזה יתעורר לבטל דעתו בעצת יצרו ויתן צדקה לעניים: