פתח עינים על בבא קמא פז.

וכן היה רבי יהודה פוטרו מכל מצות שבתורה. לכאורה נראה דהיינו דוקא ממצות עשה אבל לא מסתבר דליתיה במצות לא תעשה ואם חלל שבת או אכל חמץ בפסח או אכל ביה"ך וכיוצא אין בו עון אשר חטא והאי דקאמר פוטרו מכל מצות הוי כמו שאמרו באונן דפטור מכל מצות בתורה ואינו אלא ממ"ע ולא מלאוין וכמ"ש בפשיטות הגאון מהר"ר צבי בתשובותיו סימן א'. ברם מדברי רבינו ישעיה בספר המכריע סימן ע"ח מוכח דסבר דסומא אליבא דר' יהודה פטור גם בלאוין ובהגהה שם בדפוס תמה עליו ובספרי הקטן מחזיק ברכה א"ח סימן ג"ן כתבתי בעניותי דיש לישב דברי רבינו ישעיה דהא אמרו בבריתא דר' יהודה מקיש מצות וחקים למשפטים ומהא משמע לרבינו ישעיה דפטור גם מלאוין וכן משמע קצת ממ"ש התוס' בשמעתין ור"ה דף ל"ג והרמב"ן בחידושי קידושין דף ל"א והרא"ש בפסקיו שם דחייב מדרבנן דאי לא הוי כגוי: אמנם נראה דגם לרבינו ישעיה לר' יהודה חייב בז' מצות דבני נח ובזה תתישב קצת סברתו דלא פטר לסומא מע"ז ג"ע וש"ד כאשר חשב הרב המגיה בספר המכריע בהגהה הנזכרת והגם דפטרו ממשפטים וב"נ מצוה על הדינין אפשר דפטריה ממשפטי ישראל אבל לא מדינין של ב"נ. אכן ראיתי בשיטה מקובצת בשמעתין שכתב וז"ל גדול המצוה ועושה מפרש ר"ת דוקא בדברים שאם לא נכתבו ראוין להכתב כגון ז' מצות דבני נח עכ"ל ובהשקפה ראשונה היה מקום להוכיח דלר' יהודה פטור גם מז' מצות בני נח מדברי ר"ת הללו כי מוכח דכונתו דלא שייך לומר גדול המצווה ועושה אלא בדברים שאם לא נכתבו ראויות להכתב ובהא קאמר גדול המצוה אבל במצות שמעיות שאם לא נכתבו לא נודעו אין לומר גדול המצוה כיון דמי שאינו מצוה אינו יודע שהיא מצוה. ואי אמרת דגם לר"י סומא חייב בז' מצות ב"ן מאי קאמר רב יוסף כיון דשמענא לדר' חנינא גדול המצוה וכו' מ"ד לי אין הלכה כר"י וכו' והלא הא דר' חנינא היא במצות ב"נ כמ"ש ר"ת ולר' יהודה סומא חייב בז' מצות. ברם אי מהא לא איריא דר"ת דנקט ז' מצות לדוגמא נקטה אמנם איכא דכוותא כגון מצות כבוד או"א שהיא מצוה שהשכל מחייבו גם מצות ואהבת לרעך כמוך הכוללת כמה מצוות השכל הוא מחייבה וכן שאר מילי ולהכי אמר רב יוסף מ"ד לי אין הלכה כר"י וכו': וחוזרני למה שכתבו התוס' והרא"ש ודעמיהו שהסומא לר"י חייב מדרבנן דאי לא הוי כגוי דהגם דיש לומר דסברי כרבינו ישעיה כדכתיבנא בעניותין דייקנא לומר דמשמע קצת משום דאיכא למימר דכונתם שהוא נראה כנכרי במה שאינו מקיים עשין משום דלאוין הוא בשב ואל תעשה ואינו ניכר אלא בקיום העשין ציצית ותפלין וק"ש ותפלה ומזוזה וכיוצא וכשאין הסומא מקיים מ"ע הוא נראה כגוי וכן מדוקדק בלשון הרמב"ן והרא"ש בפסקיו בקדושין ובתוס' ראש השנה: הן אמת דהרא"ש שם בקדושין כתב וז"ל שלא יראה כגוי שאינו נוהג בתורת ישראל אי פטרת ליה מכל המצות אבל אשה מחייבא במ"ע שלא הז"ג ומצות לא תעשה עכ"ל וממ"ש דאשה היא חייבת בלא תעשה מכלל דהסומא פטור מלאוין וכסברת רבינו ישעיה. וכבר ראיתי להרב קרבן נתנאל שמחק מהרא"ש תיבות ומצוות לא תעשה וטעמו דהסומא ג"כ חייב בל"ת כאשה שהיא חייבת בלא תעשה ע"ש ואם הרב ז"ל היה רואה בים של שלמה בקידושין סימן ס"ד שהעתיק לשון הרא"ש כמות שהוא בנסחתין לא היה מוחקו. גם אלו שלטו מאורי אור עיניו בדברי רבינו ישעיה דקרי בחיל דפטור הסומא מלאוין לא היה מוחקו דאימור דהרא"ש סבר כרבינו ישעיה: ברם נראה דאין מדברי הרא"ש הנזכרים ראיה דסבר כרבינו ישעיה דסומא פטור גם מלאוין דלעולם דהרא"ש סבר דבלאוין חייב הסומא לר' יהודה אמנם כבר מפורש בבריתות דשמעתין דרבי יהודה פוטרו מגליות ומלקות ומיתות ב"ד ויליף למלקיות ומיתות בג"ש וא"כ הגם דנימא דמחייב בלאוין הוא איסורא בעלמא והאשה חייבת בלאוין כמאמרם למלקיות ולמיתות והיינו דקאמר הרא"ש דאשה מחייבא במ"ע שלא הז"ג ומצות לא תעשה כלומר כהלכתן ומצותן משא"כ הסומא דאינו חייב בשום עונש וכתב הרא"ש זה אגב ריהטא דלישנא אבל העיקר דמחייבא במ"ע שלא הז"ג וניכר שהיא ישראלית. ותו דכיון דהסומא אם עבר על הלאוין אין עונשין אותו אינו ניכר שהוא ישראל משא"כ האשה דניכרת גם מלאוין דאם עוברת נענשה ומעתה גם מ"ש התוס' והרמב"ן ודעמיהו שאינו נראה הסומא ישראל היינו בין במ"ע שאינו מקיים וגם מל"ת שאם עובר אינו נענש: ויש להוכיח קצת דר' יהודה לא פטר ליה מלאוין דאי ס"ד דמהקשא דמשפטים למצות וחקים פטר ליה גם מלאוין אמאי אצטריך רחמנא לפוטרו ממיתות ב"ד וממלקיות דכיון דאינו לא בעשין ולא בלאוין כלל מהיכא תיתי לחייבו במלקיות ומיתות ב"ד אלא מוכח דרחמנא פטריה מעונש גליות ומלקיות ומיתות ב"ד אבל אסור בכל הלאוין מדאוריתא איסורא בעלמא וההקש למצות וחקים היינו לעשין. וכן יש להוכיח קצת מהתוס' שהקשו דמאי איריא דפטר ליה מבשת ולמה לי ג"ש דעיניך ותירצו ולא הקשו אמאי אצטריך לפוטרו ממלקיות ומיתות ב"ד משמע דהוה פשיטא להו. דמחייב בלאוין. ויש לדחות. עוד יש מקום להוכיח קצת ממ"ש הראב"ד הביאו בשיטה מקובצת וז"ל וכן היה ר' יהודה פוטרו מכל דינין שבתורה שאינו דן ואין דנין אותו ואין ב"ד חייבין להזקק לדינו הראב"ד ז"ל עכ"ל ויש במשמע לשון זה דב"ד אין חייבין להזקק לו אבל אם רצו להזקק לו נזקקין כמ"ש התוס' ודעמיהו דמ"ש מ"ע שמתן שכרה בצדה אין ב"ד מוזהרין עליה היינו דאין מוזהרין אך אם ירצו כופין כידוע. ומזה מוכח קצת דאיתיה בלאוין מן התורה ואם רצו נזקקין לו. ויש לדחות: ורבינו ירוחם פסק כר' יהודה בריש נתיב י"ג וכתב הרדב"ז בח"א סימן נ"ט וח"ב סימן ל"ט דלא מצינו חבר לרבינו ירוחם ואין ראיה מדברי התוס' להוכיח שפסקו כר' יהודה ע"ש גם מהרש"ל בים של שלמה סימן ך' כתב דאין ראיה מדברי המרדכי ע"ש. ולפום ריהטא נראה מהאגודה דסבר דהלכה כר' יהודה עיין בדבריו ובתחילת דברי האגודה יש חיסור לשון כאשר יראה הרואה. ואם כנים אנחנו בזה שהאגודה סבר דהלכה כר' יהודה מסתמא סבר דכן הוא דעת התוס' והמרדכי דתדיר הולך בשיטתם כידוע ודוק הטב:

דלא מפקידנא ועבידנא מצות. לכאורה תיבת מצות יותרת היא. ונראה דרמז דברי הרמב"ן בחידושיו לקדושין פ"ק שהקשה לדעת ר"ת דהני נשי ברוכי מברכו על מ"ע שהז"ג והא הן פטורות ואמרו בירושלמי וכו' ותירץ דכיון דמצות אלו הם מצות לאנשים שפיר דמי ע"ש באורך והביאו הריטב"א ג"כ בחידושיו. והיא קושית הרב שלטי הגבורים בהלכות ציצית וקשה עליו דהוא עצמו הדפיס חידושי הריטב"א לקדושין ולא זכר מדבריו. והרב יד אהרן סימן טו"ב תירץ תירוץ הרמב"ן מדנפשיה. וזהו שדקדק רב יוסף בלשונו ועבידנא מצות כלומר שהן מצות שנצטוו אחרים אבל אם לא היו מצות כלל לא נכון לעשותם וק"ל:

דא"ר חנינא גדול המצווה ועושה וכו'. פירש הרב תורת חיים לפי שהיצר הרע מתגרה טפי במצוה כדי להכשילו לכך שכרו גדול עכ"ד והם דברי התוס' בע"ז דף ג' ע"א בסגנון אחר ע"ש ועמ"ש הריטב"א בקדושין דף ל"א:

ממי שאינו מצווה ועושה. מוכח דאגרא מיהא אית ליה לשאינו מצווה ועושה כדמשמע הכא ומבואר בש"ס לעיל דף ל"א. ואי יקשה לך דהא אמרו בירושלמי פ"ב דברכות ופ"ק דשבת כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט. כבר פריק לה הרמב"ן בחידושי קדושין דף ל"א דבירושלמי מיירי במי שעושה דבר שאינו מצוה כלל וכו' ע"ש כמו שכתבנו בסמוך. ואני בעניי כתבתי בזה בספרי הקטן שער יוסף בסוף סימן ח' דף כ"ה ע"א. ואחר זמן רב נדפסה שיטה מקובצת ובסוגיין מייתי מדברי הרב המאירי על דרך שכתבתי אני הצעיר בשערי ע"ש ודו"ק:

דכי מפקדנא אית לי אגרא טפי. כלומר ואני הייתי עושה שלא ע"מ לקבל פרס ופשוט: