נימוקי יוסף על יבמות ט:

מתני' ומת. גם השני אחר שעשה בה מאמר הרי יש עליה זיקת ב' יבמין דכ"ז שלא כנסה זה עדיין זיקת ראשון עליה ונתוספה עליה זיקת מאמרו הרי כשמת נותרו עליה זיקת שניהם ואילו כנסה הוה פקעה זיקה דקמא וכי מיית לא הוה עלה אלא זיקת שני והוה להו שתי יבמות הבאות מבית אחד שאחת שיבם או חלץ פוטרת חברתה א"נ אי לא עביד בה מאמר לא הוי עלה אלא זיקת ראשון והוו להו ב' יבמות הבאות משני בתים דשתיהן מותרות ליבם או לחלוץ:

מיבם לאיזו שירצה. כדקתני טעמא בפרק שני בגמרא בברייתא [דף יט.] אם מאמרו של שני מאמר אשת שני הוא בועל דס"ל לרבי שמעון דמאמר או קונה קנין גמור או אינו קונה כלל הילכך אם מאמר (לא) קנה אשת שני הוא בועל [ואם אינו קונה אשת ראשון הוא בועל]:

וחולץ לשניה. דלא מיפטרה בביאת חברתה דדילמא מאמר לא קני והוו להו ב' יבמות משני בתים ויבומי תרוייהו נמי לא דילמא מאמר קני והוו להו ב' יבמות מבית אחד:

גמ' חליצה נמי לא. לרבנן פריך:

אלא מדרבנן. דמדאורייתא מאמר לא קני והוו להו ב' יבמות משני בתים ותרוייהו מצי ליבומי ורבנן הוא דגזור [שמא יאמרו] שתי יבמות הבאות מבית א' מתיבמות:

מקצתו חלוץ. ואתי למימר בשתי יבמות מבית א' חדא מיבמה וחדא חלצה:

ויאמרו. דהא בחליצה זו אין איסור עד שיאמרו שעשינו חליצה בכדי וכיון דכן משום הא לית לן לבטולי מצות יבום:

דילמא חליץ. ולפום דעתייהו שסבורים שב' יבמות אלו מבית א' הם אתו למשרי הכי כשהם מבית אחד וקם ליה באשר לא יבנה:

והא דקי"ל בזיקת שני יבמין מיחלץ חלצה יבומי לא מיבמה לאו דוקא היכא דאיכא צרה דאיכא למיגזר משום צרה אלא אפילו היכא דליכא צרה כדאמר רבא בפרק האשה. הרי"ף ז"ל:

אמר רבא נתן גט למאמרו. אמתניתין קאי שאם נתן זה העושה מאמר גט למאמרו ולא לזיקתו וכגון שפירש כן בפירוש כדאמר בסמוך ואחר שנתן הגט מת הותרה אשתו הראשונה שהיא צרתה להתיבם לג' דמאמר דעבד הא שקליה שסלק אותו בגט שהגט סלק המאמר נמצא דלאו צרות נינהו ולא מחזו כבאות מבית א' הילכך לא יאמרו ב' יבמות הבאות מבית אחד חדא חלצה וחדא מיבמה דהכא לאו מבית א' מחזו אבל היא אסורה ולא משום דקם ליה בלא יבנה לפסלה על שאר אחין דכיון שלא נתן גט אלא למאמרו נשארה זיקה ראשונה במקומה וכשם שהיתה מותרת לאחין קודם שעשה זה מאמר מותרת עכשיו שנסתלק המאמר אלא גזרינן דילמא אתי לאחלופי בבעלת הגט כלומר שנתן גט סתם וכ"ש אי פריש דיהב הגט גם לזיקתו דההיא ודאי מידחיא ואסורה על כל האחין ובלישנא בתרא אמרינן דאפי' היא עצמה הותרה ולא גזרינן בה אטו בעלת גט דעלמא ומיהו לאחין דוקא הוא דהותרה אבל למי שנתן הגט ודאי אסיר' ליה כיון דעביד בה מעשה כל דהו מידי דהוה אממאנת ביבם דלדידיה אסורה מדרבנן ולאחין שריא. פי' אחר הותרה צרתה דקאמר היינו כגון שהיו לראובן שתי נשים וכשמת ראובן עשה שמעון מאמר באחת מהן וחזר ונתן לה גט למאמרו בפי' שאילו נתן גט סתם וכל שכן אם פירש גם לזיקתו נאסרו שתי נשי ראובן עליו ועל כל האחין אבל עכשיו שנתן גט למאמרו הותרה השניה ובלישנא בתרא אפי' היא עצמה הותרה דמאי דעבד שקליה:

מתני' שני אחין נשואים. כבר פרישנא לעיל:

החליפו של זה בזה. החליפו נשותיהן בשוגג ולא במזיד כדאיתא בגמרא ומש"ה אמרינן בגמרא דחייבין שש עשרה חטאות לכל אחת ד' משום אשת איש ואשת אח ואם אחיות הן משום אחות אשה ואם נדה היא אף משום נדה נמצא שהם ט"ז ד' חטאות לכל אשה וארבע לכל איש והאנשים ב' וכן הנשים שתים הן שהכרת על הנשים קאי כמו לאנשים דעל שניהם הוא אומר ונכרתו הנפשות העושות וכל שזדונו כרת שגגתו חטאת והאי תנא סבירא ליה דאיסור חל על איסור בין ע"י כולל בין ע"י מוסיף בין ע"י בת אחת דמתניתין איסור בת אחת ואיסור כולל ואיסור מוסיף איכא איסור בת אחת בשעה שקידש ראובן את רחל נאסרה על שמעון משום אשת איש ומשום אשת אח ביחד איסור כולל הוא כשחזר שמעון וקדש את לאה מגו דאסרי ליה הנך קידושין בכולהו שאר אחוותא שהן אסורות משום אחות אשה אסרינן לה נמי משום אחות אשה להך ואיסור כולל הוא זה שבאיסור האחרון כולל דברים שהיו מותרים עם הדברים אלו שאוסר עליו כגון שקדש זה אחיו אשה וחזר הוא וקדש אחותה נאסרה עליו אשת אחיו משום אחות אשה בכולל שהיו לאשתו זו קרובות אחרות שנאסרו לו בקידושין של אשתו ונכללה בכללן אף אשת אחיו שהיתה אסורה עליו קודם לכן משום אשת אח וכן נבלה ערב יוה"כ דכי אתא יוה"כ חל איסור יום הכפורים על הנבילה בכלל שחל על השחוטה וכן כל כיוצא בזה איסור מוסיף הוא שיש תוספת איסור לגבי הנאסר הראשון כמו שמתחלה היה איסור אכילה ולבסוף איתוסף איסור הנאה א"נ שיש באיסור שני תוספת איסור לאחרים שהיו מותרין באיסור ראשון כגון אחות אשתו שנעשה אשת אח דמעיקרא הוה אסורה לדידיה והשתא אסורה לכ"ע ומגו דחייל איסור על שאר בני אדם חל עליו:

שמא מעוברות הן. ולאחר ג' חדשים מותרות לחזור כל אחת לבעלה אע"פ שגדולות הן לפי שאונס בישראל מישרא שרי דכתיב והיא לא נתפשה הא נתפשה מותרת וכיון שהוחלפו בשוגג אין לך אונס גדול מזה:

ואם היו כהנות. לא מיבעיא נשי כהני דאסירן למיכל בתרומה דאשת כהן אפילו באונס [כאן דף נו:] פסולה מן הכהונה ממעוטא דוהיא לא נתפשה הא אשת כהן אפי' נתפשה אסורה אלא אשת ישראל שנתאלמנה או נתגרשה וזרע אין לה דכתיב ושבה אל בית אביה מלחם אביה תאכל פסולה לאכול ואינה חוזרת לבית אביה שהרי נתחללה בביאה כדילפינן פרק [ארבע מיתות] (דף נא:) [וכאן דף סח.]:

גמ' החליפו. משמע שנתכוונו לכך:

הוחלפו. עצמן בשוגג: