נימוקי יוסף על יבמות י.

ועלה דמתני' דתנן דקטנות ולא היו ראויות לילד מחזירין אותם מיד לבעליהן ואין צריכות זמן הפרשה כלל משום חשש עבור הקשו [דף לה. ע"ש] מהא דתניא קטנה או שאינה ראיוה לילד כולן צריכות להמתין שלשה חדשים ותרצו דגזירה דרבנן הוא והכא דחלופא הוא לא גזור דחלופא לא שכיח ומילתא דלא שכיח לא גזרו בה רבנן:

תניא צריכות להמתין. קודם שינשאו להבחין בין זרע כשר לזרע פסול:

מתהפכת. תיכף שמשמשת כדי שיצא הזרע מבית הרחם וכתב רבינו אלפסי ז"ל חזינן למקצת רבואתא דפסקי הלכתא בהא כרבי יהודה ואנן לא ידעינן מהיכא קא גמרי לה להאי פסקא דהא קי"ל דרבי יהודה ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי ואי אמרת משום דקאי רבי יהודה כסתם מתני' דקתני ומפרישין אותן ג' חדשים שמא מעוברות הן אע"ג דאנוסות הן ליכא למימר הכי דבהא אפי' רבי יוסי מודה דמפרישין דלא קאמר ר' יוסי אלא באשה דמזנה דידעה דמזנה ומתהפכת כדי שלא תתעבר אבל הא מי ידעה דמזנה כדי שתתהפך והא אוקימנא בהוחלפו דבטעותא הויא ואי אמרת משום דקתני פרק החולץ (דף מא.) וכן שאר כל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהו להן שלשה חדשים אחת בעולות ואחת בתולות ואחת אלמנות ואחת גרושות ואחת נשואות ואחת ארוסות ותניא הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה או שהיה לה כעס עם בעלה או שהיתה חולה או שהיה בעלה חולה או זקן או עקרה או קטנה או אילונית או זקנה או שאינה ראויה לילד כולן צריכות להמתין ג' חדשים הני כולהו לא שייכא בהו לא אנוסה ולא מפותה הילכך קשיא לן האי פסקא ולא קמנו על עקרא דמילתא מהיכא קא גמרי לה עכ"ל והסכימו עמו המפרשים האחרונים ז"ל בדין ועוד דזנות אונס ומפתה לא שכיח :

הדרן עלך ארבעה אחין