נימוקי יוסף על יבמות ח:

מתני' וכנסה המגרש ומת. מותרת להתיבם שהרי עד שלא כנסה גרש את הראשונה שהיא ערוה לאחיו ולא נעשית צרתה מעולם וזו היא שאמרו בפרק ראשון נתגרשו העריות צרותיהן מותרות ובגמרא מפרש לה:

גמ' טעמא דגירש אחד מבעלי אחיות את אשתו ואח"כ מת הנשוי נכרית הוא שנכרית מותרת אבל מת הנשוי נכרית ואחר כך גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת נכרית מיחלץ חלצה יבומי לא מיבמה דהויא לה נכרית צרת אחות אשה בזיקה ואף על גב דגרש לה לאחות אשה לא משתרי ליה נכרית דגזרינן משום זיקה דעלמא ואי קשיא לך צרת ערוה מן הנשואין דהא כיון דגרש לה לערוה או שמתה ואח"כ מת משתריא צרתה ולא גזרינן משום הך דלא נתגרשה התם גבי ערוה כיון דגרשה מקמי דנפלה לה קמי יבם מהני בה גירושין דכי נפלה קמי יבם בהיתרא נפלה קמיה אבל הכא גבי נכרית כיון שבשעת נפילה באיסור זיקה נפלה קמיה לא מהני בה גירושין וטעמא דמסתבר הוא הרי"ף ז"ל:

מתני' וכולן. ט"ו עריות דריש מכילתין שהיו בהן לאחיו המת קדושי ספק או גרושי ספק הויא צרתה ספק צרת ערוה דילמא איגרשה ערוה ולגבי קדושין דלמא לא אקדשה הרי אלו הצרות לא מפטרן בולא כלום דילמא לאו צרת ערוה היא ולא מתייבמת דילמא צרת ערוה :

ספק קרוב לו. שהיו שמונה אמות מצומצמות ביניהם ברשות הרבים וד' אמות קונות שם וזרקן ספק בארבע הקרובים לה ספק בד' שלו אי נמי [גמ' דף לא.] בב' כתי עדים כת אחת אומרת קרוב לו וכת אחת אומרת קרוב לה והיא ספיקא דרבנן מידי דהוה אנכסי דבר שטיא דאמרי שני כתי עדים כשהוא שוטה זבין וב' כתי עדים אמרי כשהוא חלים זבין ואמר רב אשי אוקי תרי לבהדי תרי ונוקי ארעא בחזקת בר שטיא והכי נמי בספק קדושין ה"ל למימר אוקי אתתא בחזקת שהיתה מותרת ליבם ובספק גירושין בחזקת שהיתה מותרת לשוק אלא דרבנן תקנו שיהו חולצות ולא מתייבמות משום ספק איסורא אחמור ולא חיישינן לאם אתה אומר חולצת מתייבמת וכן כתבו שפסק ר"י בעל התוספות דרבא הודה לאביי בשתי כתי עדים דספיקא דרבנן הוא והקשה הרב ז"ל מהא דינאי מלכא במסכת קידושין (דף סו.) שהיו אומרים אמו נשבית במודיעים לפסלו לכהונה ויבוקש הדבר ולא נמצא ופריך התם היכי דמי אי דתרי אמרי אישתבאי ותרי אמרי לא אשתבאי מאי חזית דסמכת אהני דאמרי לא אישתבאי סמוך אהני דאמרי אישתבאי אלמא לא אמרינן אוקמיה אחזקתיה ותירץ ז"ל דלאחמורי אדאורייתא הוא דאמר הכי דאע"ג דמדינא אוקי גברא אחזקתיה או אתתא בחזקתה אמרי רבנן אזלי לחומרא מידי דאמרינן הכא גבי קדושין וגרושין דהתם נמי בתרומה דאורייתא ועבודה דאורייתא מחמרינן וראיה דבתרומה דרבנן מוקמינן ליה אחזקתיה ולא אזלינן ליה לחומרא כדאיתא בכתובות [דף כו. וע"ש עמוד ב' בתוס' ד"ה אנן כו' ונראה לר"י כו' ע"ש] בההוא דנפק עליה קליה דבן גרושה ובן חלוצה הוא דכי הוו תרי לבהדי תרי מכשרינן ליה כדמוכח התם ומיירי בתרומה דרבנן:

כתב בכתב ידו. פירש רש"י ז"ל דקי"ל הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין אלמא כתב ידו בלא עדים מילתא היא והקשו עליו ז"ל דלא דמי כלל דהתם ראיה בלחוד בעינן והא איכא דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי אבל גבי גט כריתות בעינן אלא הא דמהני כתב ידו בגט טעמא דמילתא דכיון דכתיב וכתב לה הרי כתב ידו כעדים גמורים ואתיא (אפי') לר"מ דבעי עדי חתימה כדאיתא התם:

יש עליו עדים ואין זמן כתוב בו וכן אין בו אלא עד אחד ואין כתב ידו של בעל זהו ספק גרושין דאמרינן במסכת גיטין (דף פו.) שלשה גיטין פסולים ואם נישאת הולד כשר ואלו הן כתב בכתב ידו וכו' וה"נ חולצת צרתה דכיון דגיטא הוא דאם נשאת הולד כשר ולא מתייבמת כיון דלאו גיטא מעליא הוא דקרי להו פסולין לכתחלה הילכך אי שרית לה אמרי אינשי צרת ערוה מתייבמת. ובגמרא מפרש דספק קרוב לו כו' דנקט בקידושין הוא הדין בגירושין וזהו ספק גירושין לאו דווקא דודאי כשר מדאורייתא ופסול בודאי מדרבנן אלא קרי להו ספק משום דכשרין מדאורייתא:

גמ' כל שיש בקידושין וכו'. כגון ספק קרוב לו וכו' הוי נמי ספק בגירושין ויש בגירשין וכו'. שאינו ספק בענין קדושין כגון זמן כדמפרש לקמן דבשטר קדושין כגון המקדש בשטר לא תקנו זמן וזהו דקתני משמע זהו דספק הא אחר לאו ספק הוא ואילו בגרושין ליכא למעוטי מידי אלא בקידושין הוא דווקא דאיכא למעוטי זמן ואיידי וכו'. נמצינו למדין דשטר קדושין דאין בו זמן כשר לגמרי ואפילו מדרבנן דלא תקון רבנן ביה זמן משמע דבכל האחרים שוין קדושין לגרושין לפסול כלומר שאין פסולן אלא מדרבנן ויש מרבוותא מגמגמין בזה לפי דס"ל דלענין קדושין פסולין נינהו מדאורייתא לפי שאין דבר שבערוה פחות משנים וטעמא דבגירושין כשר מדאורייתא היינו משום דכתיב וכתב לה ואחרים כתבו דגרושין נמי דבר שבערוה הוא אלא דאכשר רחמנא כתב ידו משום דחשוב כעדים למעבד מעשה שטרא ואפילו בגרושין דבעינן כריתות ולהקל וכ"ש בקידושין שבא לאסור ולהחמיר וכיון דאתקש יציאה להויה ילפינן לגמרי ולפי זה כתב בכתב ידו [ואין עליו עדים] כשר מן התורה ופסול מדרבנן וצרתה חולצת ולא מתייבמת וגבי כתב בכתב סופר ואין בו אלא עד אחד כ"ש דאיכא לאכשורי בשטר קידושין דהא למאן דאמר דמיירי בספרא דמובהק וכתב סופר הוי במקום חתימת ידו הא נמי הוי בקידושין דהכא והכא אין דבר שבערוה פחות משנים ולמאן דאמר דמוקי בחתם סופר ועד כל שכן וכל שכן אלא שהתוספות העלו זה בגמגום. ופריך [בגמרא דף לא:] והא עבדא שטר קנין של עבד ותיקון רבנן זמן דבכל שטרי מכירות תקון רבנן זמן לידע מאיזה זמן יאכל פירות שדה ויקנה נכסי העבד כך פירש רש"י ז"ל והקשו עליו שלא מצינו בשום מקום שפסלו שטר מכר וממון בעלמא שאין בו זמן ולא תקנו אלא בגט אשה משום בת אחותו או משום פירי ועוד דאם כן אמאי פריך מעבד ליפרוך משטר מכירות קרקעות לפיכך פירשו דבשטר שחרור עבד מיירי דאיכא למימר ביה טעמא בתקנת זמן כמו גבי אשה אי משום שמא יבא לחפות עליו אם נשא העבד בת ישראל והוא לאהבת העבד שלא יהו בניו פסולין יכתוב לו שטר שחרור בלא זמן ויאמר שכבר היה משוחרר מזמן עבר אי משום פירי שלא יאכל פירות מנכסי העבד עוד והיינו דקאמר התם רובא בשטרא לפי שאינו קונה את עצמו בכסף אלא על ידי אחרים וזה לא שכיח: