נימוקי יוסף על יבמות ח.

מתני' איסור ערוה. כגון חמותו ואם חמותו מותר באחותה דלאו אחות זקוקתו היא כלל דכיון דערוה היא לא רמיא קמיה וצרת ערוה נמי לא הויא דהא מתרי בתי קא אתיין:

והשני אסור בשתיהן. משום אחות זקוקה הילכך אפי' לאחר שיבם אחיו אותה שאינה חמותו דהשתא פקעה זיקה מאידך לא יכול ליבומי אידך האחרת החמות לפי שכיון שעמדה לפניו שעה אחת באיסור הרי היא לו כאשת אח שיש לה בנים ומיהו חליץ לה:

איסור מצוה. [שנייה: איסור קדושה]. כלומר איסור גרושה לכהן יש לה לאח האחד מדאורייתא רמיא קמיה וכיון שכן אחות זקוקה היא כל חדא מינייהו ולא מתייבמות מדרבנן וחולצות מדאורייתא משני האחין:

אסורה על זה וכו'. כגון רחל ולאה שתי אחיות שנפלו לפני לוי ויהודה רחל חמותו של לוי ולאה חמותו של יהודה רחל אסורה ללוי ומותרת ליהודה דלאו אחות זקוקה היא דחמותו לא זקוקה ליה:

וזו היא וכו'. שהיא יבמתה כלומר שנשואות לשני אחין וזו ערוה לזה וכן זו:

מתני' ג' אחין וכו'. ונמצא שנופלות לפניו אשה ובתה ליבום וסבירא לן יש זיקה ולפיכך חולצת מדאורייתא ולא מתיבמת מדרבנן ואם מייבם שום אחת מהן פגע באיסור אשה ובתה כיון דיש זיקה:

פוטר. (כיון) שאינם צריכות אפי' חליצה משום דסבירא ליה דמדאורייתא זיקה ככנוסה דמיא נמצא שאחות זקוקה היא כאחות אשה דכתיב ואשה אל אחותה לא תקח לא יהא לך ליקוחין אפי' באחת מהן:

איסור ערוה. כגון שהיתה חמותו או אם חמותו נמצא שהשניה לאו אחות זקוקה היא הילכך מותר באחותה דהא לאו צרת זקוקתו היא כלל:

איסור מצוה ואיסור קדושה. פירשנו לעיל ואע"ג דהא תנינא לה חדא זימנא איצטריך הא משום ר' שמעון כדאיתא בגמרא אלא דלית הלכתא כרבי שמעון:

מתני' ג' אחין. מופנה. שאין לו אשה כלל וה"ה אם הוי נשוי נכרית אלא לאשמועינן שאין צריך שיהיה נשוי אלא סגי ליה במופנה דאילו במתני' אחרינא לא סגי ליה במופנה אלא צריך שיהיה נשוי נכרית:

שתי אחיות. כגון רחל ולאה ומת בעלה של רחל ועשה בה אותו מופנה מאמר דהיינו קדושי כסף או שטר וקי"ל דכסף או שטר ביבמה אין קונין אלא מדרבנן הילכך כשמת אחיו השני ונפלה אשתו לפניו ליבום הויא אחות אשתו מדרבנן:

בש"א אשתו עמו. דסבירא ליה מאמר קונה קנין גמור ודוחה האחרת משום אחות אשה כאילו כנסה ממש וזכה בה והיא אשתו גמורה הילכך האחרת תדחה משום אחות אשה ופטורה אף מן החליצה. וב"ה סברי דמאמר אינו קונה כלל אלא מדרבנן הילכך נאסרת אשתו עליו מפני אחותה שנפלה קודם שהיתה זו אשתו מן התורה ומיהו נותן לה גט להפקיע קידושיו וחולץ לה נמי להפקיע זיקתה וחליץ נמי לאידך שהיתה אשת אחיו השני אבל לא מייבם לה משום דפגע באחות זקוקתו:

אי לו. כלומר אוי לו כדכתיב (קהלת י) אי לך ארץ וזה משום שאסור בשתיהן ומפסיד מה שהרויח שיצטרך להחזיר נכסי צאן ברזל ונכסי מלוג כשיגרשה:

מתני' ומת. אותו שהיה נשוי נכרית ונמצא שנופלות שתיהן לפני האח שנשוי האחות השניה:

השניה. לכניסה יוצאה וכו':

עשה בה מאמר. אותו נשוי נכרית לא כנסה עדיין אלא שנתן לה קידושין של כסף או שטר דמדאורייתא אינן קנין דקנין יבמה בביאה היא הילכך הנכרית לאו צרת ערוה היא ולפיכך חולצת מדאורייתא ולא מתיבמת מדרבנן והוא הדין [כן הוא בגמ' דף לא.] דאף על גב דלא עשה בה מאמר ומת מיחלץ חלצה נכרית יבומי לא מיבמה דהויא לה צרת אחות אשה בזיקה והאי דקתני מאמר לאפוקי מב"ש דאמרי מאמר קונה קנין גמור ואפי' חליצה נמי לא תבעי קמ"ל דצריכה חליצה:

מתני' משום צרתה. דהא צרת ערוה היא:

עשה בה מאמר. בגמרא דייק טעמא דעשה בה מאמר [הא לא עשה בה מאמר] נכרית [יבומי נמי מיבמה] ובגמ' בעי למה לי הך מתניתין השתא ומה משנה ראשונה דאחות אשה קא הויא צרה לנכרית אמרת נכרית אסורה הכא דאחות אשה עיקר נשואה היא לא כ"ש דאוסרת נכרית שהיא טפלה ומשני דאחרונה נישנית ראשונה מפני שהיה סבור דראשונה שריא והדר סברא לאיסורא וכתבה תחלה משום דחביבה ליה ומשנה זו אחרונה משום שכבר היתה שגורה בפי התלמידים לא זזה ממקומה:

מתני' וכנס הנשוי נכרית. שלא היתה ראויה לאח אחר להתיבם שהיה בעל אחותה:

ומתה אשתו. [אחות] האחרת:

ואח"כ מת נשוי נכרית ונפלו שתיהן לפני היבם שמתה אשתו. הנכרית והאחרת שהיתה פעם אחת אחות אשתו:

הרי זו . לא מבעיא האחות שהיתה עליו ערוה פעם אחת אלא אף הנכרית צרתה דהואיל ונאסרה האחות בשעת נפילה ראשונה לפי (שלא היתה) אז אחותה קיימת (עולמית) עומדת באיסורה זה ופוטרת צרותיה הימנו לעולם ומימרא דרב יהודה אמר רב הכי היא דאמר כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה ושמעינן מיניה [הכל בגמ' דף ל.] טפי ממאי דשמעינן ממתני' דאילו מתני' כל זמן נפילה ראשונה נאסרת עליו לפי שהיתה אחותה קיימת ולא מתה עד שנשאת לנשוי נכרית אבל היכא שקודם שנשאת מתה אחותה דבאותה נפילה הא חזיא ליה אימא תשתרי קמ"ל רב דאע"ג דהדר חזיא ליה כיון שמצינו שעה שאין אני קורא בה יבמה יבא עליה תו לא חזיא ואסורה עולמית ואע"ג דהא נמי תנינא שני אחין נשואין שתי אחיות ומת אחד מהם ואח"כ מתה אשתו של ב' הרי זו אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת התם הוא דאדחיא מהאי ביתא לגמרי דמשנפלה ואין כאן אח אלא זה בעל אחותה ונדחית מפני שהיתה עדיין אחותה קיימת נפטרה תיכף ומותרת לשוק ואין עליה עוד צד זיקה אבל היכא דלא אידחיא מהאי ביתא לגמרי בשעת נפילה שהיה שם נשוי נכרית וזקוקה ליבם אימא מגו דחזיא לנשוי נכרית עדיין זיקתה עליה וכי מתה [אחותה] ועודה בנפילה ראשונה תתיבם להאי קמ"ל רב (יהודה) דלא: