נימוקי יוסף על יבמות ד:

אמר רב ארבעה נשים שניות יש להן הפסק. שלמעלה מהן ולמטה מהן מותרות אבל האחרות כגון אם אמו אין לה הפסק שלמעלה הימנה עד סוף כל הדורות היוא נמי שניות הואיל אמו מן התורה וכן אשת אבי [אבי אביו ואם אם] אביו הואיל ואשת אב הוי דאורייתא למעלה מהן אסור כגון אשת אבי [אבי] אביו ואם [אם] אביו:

ונקט רב בידי'. נקט רב בידיה לפרושי תלת מהנך ד' אבל רביעית לא הוה ידע מאי היא אבל גמרא הוה גמיר דארבעה נינהו:

אשת אחי האב מן האם ואשת אחי האם מן האב אסורות. אבל אשת אחי אבי אביו מן האם ואשת אחי אם אמו מותרות וטעמא משום דלא שייכא בהו ערוה דאורייתא אבל אם אמו דשייכא בדורותיה ערוה דאורייתא כגון אמו :

וכן אשת אבי אביו שבדורותיה אשת אביו דמחלפא באשת אביו דאוריית' ואם אביו נמי אף על גב דלא שייכא בדידה ערוה דאורייתא אין לה הפסק ואסורה אף אם אבי אביו דמחלפא באם אם אמו וכלת בתו. דחשבינן לה לעיל בשניות וקאמר רב דיש לה הפסק הואיל ולא שייכא ביה איסור כלתו דאורייתא הלכך כלת בת בתו שריא אבל כלת בנו אין לה הפסק:

אשת אבי אמו ושרינן אשת אבי אבי אמו הואיל ולא שייך בדורות הללו איסורא אשת אב דאוריי':

[דף כא:] אמימר אכשר באשת אחי אבי האב ואחות אבי אביו. פירוש משום דנתרתק' קורבה וכתב הריטב"א ז"ל והלכתא כוותיה וכן פסק ר"ח ז"ל וכן דעת רב אלפסי ז"ל שלא כתבו לאסור:

שלישי שבבבנו. בת בן בנו דהא בת בנו ערוה:

ושבבתו. בת בת בתו שהרי בת בתו ערוה דכתיב ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ואפילו מן האונסין מיירי דהכי מוקמינן לה לקמן [סוף דף כב:] הילכך שלישי שבאלו שנייה:

ושבבן אשתו וכו'. וכן בת בן בנה של אשתו או בת בן בתה דהא כתיב ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה הלכך גזרינן בהו דור ג' למטה מהן:

ד' שבחמיו. דור ד' שבחמיו דהיינו אם אם חמיו והיא דור ד' לאשתו ואשתו בכלל:

ושבחמותו. אם אם חמותו:

שניה. דאם חמיו ואם חמותו ערוה שהם בכלל אשה ובת בנה אשה ובת בתה הלכך אם אם חמיו שניה:

שניות דרבי חייא יש להן הפסק. דנימא דוקא נקט ג' אבל רביעי למטה מהן לא מיתסר וכן רביעי שבחמיו ושבחמותו אבל חמישי לא מיתסר:

ולא איפשיטא. דקא דחי תלמודא כל אותן שמעתתא דבעי למפשטה מינייהו וכיון דלא איפשיטא ה"ל ספקא דרבנן ולקולא ויש שכתבו לחומרא וכן כ' הרמ"ה ז"ל ורבינו אלפסי ז"ל לא פירש מידי אלא שכ' דלא איפשיטא להדיא וי"א דלחומרא נתכוון והרמב"ם ז"ל כתב בהדיא לקולא שכתב כל שניות דרבי חייא יש להן הפסק וכתבו המפרשים ז"ל וז"ל נראה מפרש"י ז"ל דאפילו מג' שבבנו ושבבתו מיבעי ליה לרב אשי ואין נכון דא"כ ליפשוט ליה לאיסורא שהרי אפילו בכלת בנו גזורו עד סוף כל הדורות כדאי' לעיל וכ"ש דורות של בנו ובתו ממש ועוד דהא למעלה אם אמו אין לה הפסק וכן אבי אביה לדידה וה"ה למטה בבנים וכן אמרינן בירושל' אברהם אסור בכל נשי ישראל שרה אסורה בכל אנשי ישראל לכך פירש ז"ל דאג' וד' שבאשתו מיבעיא לי' עכ"ל:

ירושלמי פי' הירושל' פשוט הוא:

מחזיר גרושתו משנשאת חולצת. דבני חייבי לאוין תפסי בהו קדושין הלכך לא מיפטרא בלא חליצה אבל לא מתיבמת כיון דהות קיימא עליה דאח באיסור ה"נ קיימא באיסור עליה דיבם ולא דמי ליש אסורות לבעליהן ומותרות ליבמיהן :

צרתה מתיבמת. דצרת מחזיר גרושתו מותרת להתיבם ואפילו בא על אחותה ועל אמה כדילפי' לקמן [דף צה.] ושכב איש אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחרת אוסרתה:

פסלה מן הכהונה. דהא זונה מקריא ואע"ג דנבעלה באונס (יבמות דף נו:) דכתיב והיא לא נתפשה הא נתפשה מותרת ויש לך אחרת שאע"פ שנתפשה אסורה היא ואי זו זו אשת כהן:

עבר ונשאה וכו'. דהא אין קידושין תופסין בחייבי כריתות:

והולד כשר. ומותר אפי' בישראל דלא הוי כממזר ספק:

אין לה כתובה. משום קנסא:

או חולצת או מתיבמת דלאו צרת ערוה מקריא כלל:

וגרים וכו'. כגון אחותו מן האם ואפי' מן האב אע"ג דקי"ל דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי אסור בהן כדי שלא יאמרו וכו' אבל בשניות מותרין שהרי לא נהגו כן בעודם עובדי כוכבים ולא אתי לידי חלול השם:

אמר רב נחמן אחין מן האם וכו' לא יעידו. דקורבת אם בגרים קורבה היא דהא ודאי אמו היא ומיהו אם העידו עדותן עדות דכקטן שנולד דמי:

מעידין לכתחלה. דרחמנא אפקריה לזרעיה דעובד כוכבים דכתיב וזרמת סוסים זרמתם הלכך קורבת אב אינה קורבה:

ומ"ש. עדות מעריות דקי"ל בפ' נושאין (דף צח.) גר שהיה נשוי אחותו מן האם יוציא:

לכל מסורה. הכל נושאין נשים הלכך אי שרית לקיומה אתי למשרי נמי ערוה בישראל דכ"ע לא ידעי דטעמא דגר משום דכקטן שנולד דמי:

לב"ד מסור'. וא"נ מכשרת עדות אחין גרים לא אתי לאכשורי אחין ישראל דב"ד ידעי דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואפילו במה שנוהגין שלא להעיד בעודן עובדי כוכבים הואיל ושורת הדין דבעודן עובדי כוכבים כשרין להעיד דבר תורה כדאמרינן בסנהדרין [דף נז:] בן נח נהרג מפי קרוב וכ"ש בממונו:

מתני' מי שיש לו אח מ"מ. בגמרא מפרש:

זוקק את אשת אחיו. האח הממזר זוקק דומיא דסיפא דפוטר את אשת אחיו וכ"ש אם המת הוא ממזר. ומיהו ממזר הזוקק חייבי לאוין הוא דממזר אסור בבת ישראל וחולצת ולא מתיבמת:

ואחיו הוא לכל דבר. מפרש בגמ':

שפחה ועובדת כוכבים. ולדה בתרה אזיל כדיליף בגמ' וש"מ דדוקא אחיו שיש לו מן השפחה ומן העובדת כוכבים דלא חשיב אח כלל דולדה כמוה הא אחיו מומר זוקק לאשתו לחליצה ויבום וזוקקין לו דאע"פ שחטא ישראל הוא דקידושיו קדושין דאי משום דפלח לעבודת כוכבים הא ולד עובדת כוכבים נמי פלח לעבודת כוכבים ואי לאו דלאו אחיו הוא היה זוקק ליבום וכן כתבו מקצת הגאונים ז"ל וכתב הריטב"א ז"ל חזינן לרב יהודאי גאון שכתב אי כדנסבא בעל הוה יבם מומר לעבודת כוכבים לא בעיא חליצה מיניה ואם הי' בעל' מומר לעבודת כוכבים וישבה תחתיו באונס ומת במומרתו בלא בנים אינה זקוקה ליבום דהא לאו אחיו הוא ואינה זקוקה לחליצה עכ"ל הגאון וראוי להחמיר:

על מכתו או על קללתו. אם הכה או קלל לאביו חייב מיתה:

גמ' כתב הריא"ף ז"ל ושמעי' מינה דחייבי לאוין מדאורייתא בני יבום נינהו כדקי"ל [מימר' דר"ל דף כ:] דכל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה את לא תעשה אלא מ"ט אמור רבנן חייבי לאוין חולצין ולא מיבמין דהא חליצה במקום יבום לא מקרי יכול לקיים שניהם דמצות יבום גדולה דהא כתיב ואם לא יחפוץ וגו' גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה והיינו דקתני גבי פצוע דכא וכרות שפכה ואם בעלו קנו ואסור לקיימן בביאה שניה משום לא יבא פצוע דכא דבשלמא ביאה ראשונה אתי עשה דיבמה יבא עליה וידחה הלאו אבל בביאה שניה יכול לגרשה בגט מיד שכבר קיים המצוה: