נימוקי יוסף על יבמות ה.

ליורשו. דכי היכי דלענין יבום בן הוא ואפי' פסול כדכתיב ובן אין לו ומצי למכתב אן בלא יו"ד כדדרשינן בקידושין אן כסף וכמו מאן יבמי אלא כתבו ביו"ד למדרש עיין עליו דאם יש [לו] בן בעולם פטורה וכן הדין אח אפי' פסול:

וליטמא לו. דאע"ג דכהן אינו מטמא לאשתו פסולה היינו משום דהתם שארו אמר רחמנא וכיון דפסולה היא לאפוקי קיימא ולאו אשתו היא אבל אחין יצאו מאב אחד הלכך אם כהן הוא ולו אח ממזר מטמא לו:

חוץ ממי שיש לו מן השפחה וכו' האשה וילדיה. שהולדות הולכין אחריה וכמי שאינם בנים לזכר כלל אלא דינם כדינה:

כי יסיר. מדלא כתיב כי תסיר ש"מ אבתך לא תתן לבנו קאי וה"ק כי יסיר בעל בתך את בנך שתלד היא מאחרי אלמא בנך הבא מן העובד כוכבים שילדה לו בתך קרוי בנך והא דלא חיישינן לשמא יסיר האשה משום שדרך הבעל להניחה לעבוד לכל מי שתרצה:

ואין בנך וכו'. דולדה כמוה ואם אותו הולד עובד עבודת כוכבים אין אנו חוששין לו דלאו בר ישראל הוא כלל ומשום הכי לא אמר קרא כי תסיר את בנך:

וחייב על מכתו וכו'. ואמאי חייב הא אביו לאו עושה מעשה עמך שהרי בא על הערוה והוליד ממזר:

בשעשה תשובה. ונהי נמי דעונו גלוי כל זמן שהממזר קיים מיהו מתשובה ואילך בכלל עושה מעשה עמך וכתב רבינו אלפסי ז"ל וז"ל והני מילי לענין חיובא אבל לענין איסורא אפילו לא עשה תשובה אסור לבן להכות לאביו ולקללו דגרסי' פ' אלו הן הנחנקין אמר רבה בר רב הונא וכן תנא דבי ר' ישמעאל לכל אין הבן נעשה שליח לאביו לא לקללו ולא להכותו חוץ ממסית ומדיח שהרי אמרה תורה לא תחמול ולא תכסה עליו ע"כ:

וכתב ז"ל עלה דהא דתנן חוץ ממי שיש לו מן השפחה קא אמרי רבוותא ז"ל ה"מ שפחה דאחרים דומיא דעובד כוכבים דלית ליה קנין בגווה אבל שפחה דידיה לא דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ואיתמר משמיה דרב נטרונאי גאון ז"ל הכי הא דתנן וכל מי שאין לה עליו ולא על אחרים קידושין הולד כמוה ואי זו זו ולד שפחה ועובדת כוכבים ה"מ שפחה דאחרים דומיא דעובדת כוכבים דלית ליה קנין בגוה אבל אם בא על שפחה דידיה וילדה ממנו בת אע"ג דלא נקיטא גט חרות בתו היא דהא אמרו רבנן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ואם בא עליה חייב עליה משום בתו ואם בא עליה בנו חייב עליה משום אחותו וחזינן לגאון אחר דמספקא ליה מלתא ומתוך דבריו נקטינן בהא מילתא לחומרא גבי איסורא דהיכא דאית ליה אתתא ומת ולית ליה זרעא אלא ההיא דאוליד מן השפחה נקטינן לחומרא וחולצת ההיא איתתא ולא מתיבמת ולענין ממונא נקטינן לקולא ולא ירית לה אבל איהו גופיה לא מזבני ליה יורשין ואי בעי למנסב בת ישראל מצרכינן ליה גט שחרור ואי קדיש מקמי גט שחרור מצרכינן לה גט מיניה ואי בעי למנסב שפחה לא שבקינן ליה:

מתני' מי שקדש אחת משתי אחיות נותן גט לזו ולזו. דכל חדא וחדא איכא למימר זו אחות אשה:

חולץ לשתיהן. דלא ידע אי זו היא יבמתו ומחלץ לחדא ויבומי לחדא לא דאחות חלוצתו אסורה לו מדרבנן בחייה ויבומי ברישא נמי לא דדילמא לא זו היא יבמתו וקא פגע באחות זקוקתו דהויא כאשתו:

היו לו שנים אחד חולץ. תחלה לאחת:

והשני אם רצה ליבם לשניה מיבם. דאם זו יבמתו שפיר ואם אחותה היא לא פגע באחות זקוקתו דחליצה אפקעתא לזיקתא ולא גזרו אטו מיבם ואח"כ חולץ כיון דאפי' הוה הכי לא מיפסל כדקתני השתא קדמו וכנסו וכו'. קודם שנמלכו בב"ד:

אין מוציאין מידם. דכל חד וחד אומר אנא שפיר נסבי ואי נמי הוי איפכא הראשון ליבום כנס אחות זקוקתו ההיא שעתא הוא דהואי אסירא ומשבא אחיו ויבם השני' שהיא יבמתו פקע זיקתה מאידך למפרע. ושמעי' מדלא קתני ברישא גבי מת ולו אח אחד וכו' חלץ לאחת מהן וכנס לחברתה לא יוציא כדקתני הכא אין מוציאין משמע אפילו בדיעבד יוציא משום דלמא כנס אחות חלוצתו ואע"ג דספקא דרבנן היא דדילמא כדין יבם אפילו הכי קנסו רבנן בדיעבד דגזרו באחות זקוקה אטו אחות אשה דאורייתא שהיא בכרת וגזרו באחות חלוצה אטו אחות גרושה דאורייתא שהיא בכרת לפיכך אלמוה לגזירתם להוציא אפי' על הספק ואפי' בדיעבד כל היכא דאיכא ספקא שהיא באיסור תחתיו:

גמ' קדושין שאין מסורין וכו'. שאין סופן לביאה דקס"ד דמתני' בשלא הכירו ובשעת קדושין לא הוה ידע הי מינייהו כגון דאמר אחת מכם מקודשת לי ועשו שתיהן שליח לקבל קידושין אלו אין סופן לביאה דכל חדא קיימא עליה בספק אחות אשה ומדקתני נותן גט לזו וגט לזו אלמא דחדא מיהא מקודשת ומשום ספק דלא ידע הי מינייהו בעי למיתב גטא לתרוייהו אלמא קידושין הן ופלוגתא דאביי ורבא היא בקידושין (דף נא.):

בשהוכרו וכו'. בשעת קדושין ויודע היה את מי מקדש הלכך מסורין לביאה הוו וחלו קדושין וכתב הרי"ף ז"ל האי קושיא ופירוקא אליבא דרבא הוא דסבר קדושין שאין מסורין לביאה לא הוו קדושין ולית הלכתא כוותיה דקי"ל כאביי ביע"ל קג"ם והא חדא מינייהו הלכך בין הוכרו בשעת קדושין ולבסוף נתערבו בין שלא הוכרו כלל נותן גט לזו וגט לזו כפשטה דמתני' ע"כ:

פי' והדד יבומי ממה נפשך כדפירשנו במתני':

דקא פגע. דילמא פגע: