נימוקי יוסף על יבמות ג:

גמ' קרי כאן לא תתגודדו. דנראין כנוהגין שתי תורות כשקורין עיירות בי"ד ומוקפין חומה בט"ו:

אבל שני ב"ד וכו'. כגון ב"ש וב"ה וכ"ש וכו' וכגון עירות ומוקפין שרי:

ת"ר עריות שאמרו. כגון ט"ו נשים:

סריס חמה. מפרש לקמן בפרק הערל (דף פ.) שיצא לקוי ממעי אמו ויש בו סימני סריס כדלקמן ואינו ראוי לזרע וכן אנדרוגינוס לאו בר אולודי הוא וכתיב לא ימחה שמו מישראל פרט לאלו ששמם מחוי ועבד וגר כקטן שנולד דמו ואין להם קורבת אחוה:

חרשת ושוטה מתיבמת דתקינו להו רבנן נשואין ולא חולצות דאין להן דעת לקרות ולחלוץ וכתב הרמב"ם ואם רוצה היבם לגרש את החרשת בגט אחר שיבעל אותה הרי זה מגרש:

איסור מצוה. מפרש לקמן בפ"ב [דף כ.] שניות מדברי סופרים:

איסור קדושה. חייבי לאוין:

חולצות. דכיון דלאו בני כרת נינהו לא מפטרי בלא חליצה ואין מתיבמות. כיון שיש בהם לאו כדמפרש טעמא לקמן [דף כ:]:

עקרה וזקנה. מתייבמת דהא כמה עקרות וזקנות מצינו שנפקדו וראויין להקים שם משא"כ באיילונית:

וגר ועבד משוחרר לא מיבמין. ומ"מ אם נשא אשת אחיו או גר או עבד אינו חייב משום אשת אח אפי' היו לו בנים לאחיו ממנה כיון שהיתה הורתן ולידתן שלא בקדושה אבל היכא דהוו תאומים והיתה לידתן בקדושה חייבין משום אחותו ואשת אח ומשום דדמו לאחין מן האם ולא מן האב לכך אין מיבמין:

החרש והשוטה מיבמין. אשת אחיהם הפקח:

ולא חולצין. דלא אלימא חליצתן להפקיע קדושי פקח:

והספקות. כגון שקדש אחיו וכו':

אינו מייבם דכל אחת שמא אינה יבמתו ונמצא שהיא אחות זקוקתו:

או שנתערב. כדמפרש לקמן פרק נושאין על האנוסה (דף צט.) כגון שילדו לאה ואשת ראובן בנה שני זכרים במחבואה ולא נודע איזה בן ראובן ומת אחד מהם ואחר כך מת ראובן צריך זה הספק לחלוץ לאשתו שמא בן ראובן מת וזהו אחיו של ראובן ולא מיבם שמא אמו היא:

או כגון שלא שהתה וכו'. וילדה והוא ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון ויש לו אחין מן הראשון ומן הב' אותו הוולד אינו יכול ליבם אשת אחיו מן הראשון שמא הוא בן השני ובני הראשון הם אחיו מן האם ולא אשת אחיו מהשני מהאי טעמא גופה וחולץ מספק:

פצוע דכא וכו' לא מייבמין. דחייבי לאוין נינהו ומ"מ כיון שהיתה להם שעת הכושר רמיא קמייהו לחליצה והאי זקן מיירי שתשש כחו וכשל שהוא דומיא דסריס דלאו בר ביאה והקמת שם הוא:

ואם בעלו קנו. ומגרשין בגט בלא חליצה:

סליקו להו חמש עשרה נשים

פרק שני

כיצד אשת אחיו וכו'. כיצד פוטרת צרתה:

ונולד להם אח. נמצאת זקוקה ליבם ועליו אסורה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו ואח"כ יבם השני. ולו אשה אחרת ומת הראשונה. זו אשת הראשון שנפלה לפניו כבר פעם אחת יוצאה ונפטרת מזה משום אשת אחיו שלא היה וכו' עשה בה זה שמת מאמר. ולא הספיק לכנסה עד שמת:

שניה חולצת. ולא מפטרה משום צרת ערוה דלאו צרתה ממש היא ולא מתייבמת. דמאמר קונה מקצת והויא צרת ערוה במקצת:

נולד להם אח ומת. המיבם:

מיבם לאיזו שירצה. ופטורה חברתה ולאו אעשה בה מאמר קאי אלא ארישא דקתני הראשונה יוצאה וכו' וקאמר ר' שמעון כיון שכשנולד כבר נתיבמה ולא היתה על זה בזיקת נשואי אחיו הראשון מעולם מותרת לו ומיהו לענין הלכתא כסתמא דמתני' קי"ל דרבים נינהו ובין נולד ואחר כך ייבם ובין ייבם ואחר כך נולד אסורה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו:

גמ' היכא כתיבא. לאיסורא:

המיוחדין בנחלה. הראויין לירש זה את זה ושחולקים נחלה אחת פרט לאחין מן האם:

יש זיקה. זיקת יבום אלימא למהוי ככנוסה ואוסרת אמה על היבם משום חמותו דאפי' לאחר מיתה איכא איסורא דאורייתא וכדאמרינן בגמרא הכא ומיהו ראוי שתדע שאם קדשה לאמה של יבמתו ואפילו בחייה קדושין תופסין לו בה דלא אלימא זיקה לאפקועי שלא יהו קדושין תופסין בקרובותיה והכי מוכח מהא דרבי יהודה ב"ב דאע"ג דסבר יש זיקה ואסור באחותה עד שיעשה אחיו הגדול מעשה קדושין שקדש לאחותה קדושין [הוו] והוא אסור ביבמתו משום אחות אשתו והמעשה תלוי באחיו:

שומרת יבם. ממתנת ליבום יבמה:

שקדש אחיו. של יבם את אחותה אחר שנפלה זו לפניהם:

אומרים לו למארס המתן מלכנוס לפי שאחות זקוקתך היא:

עד שיעשה מעשה. עד שייבם אחיך את היבמה ותפקע זיקתה ממך אלמא זיקה אסרה לאחותה והקשו ז"ל אחר שקדש הוה לן למימר שנפקעה זיקתה ואפי' לא יעשה אחיו מעשה ויש תירצו דכיון דקי"ל יש זיקה הרי היא כמקודשת אצלו הלכך אינו דין שתוציא מקודשת למקודשת אבל לפי זה אם נשאה דין הוא דעדיף טפי מן המקודשת ותוציא הזקוקה אבל אינו מחוור זה בעיני המפרשים האחרונים דאי נשואין מפקעי קדושין נמי הוו מפקעי דקדושין מדאורייתא וזיקה מדרבנן והיינו דאמרינן המתן עד שיעשה מעשה וכו' ולא אמרינן ליה שיכנוס אלא עיקר הדבר תלוי במעשה אחיו משום דבמעשה זה הוא מתיר אחותה לאחיו בלי ספק דהשתא לא הויא אחות זקוקתו וכן פירשו הם זכרונם לברכה הא דפרק ארבעה אחין (דף כט:) דאמרינן ואי סלקא דעתך מאמר לב"ש קונה קנין גמור זה יעשה מאמר ויקנה וזה יעשה מאמר ויקנה. פירוש בשתי אחיות הנופלות לפני שני אחין דקתני חולצות ולא מתייבמות וכו' כלומר דכיון שקנה לזאת נפקעה זיקתה לחברתה להתירה לשני וכן כשקנה חבירו פקעה זיקתה מעליו ובדין הוא דכל שקנה א' מהם חברו יכול ליכנס וליבם לחברתה אלא שגזרו שמא ייבם לכתחלה וקא פגע באחות זקוקתו: